מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

הורי הגיעו מפולין בתקופת הבריטים ונישאו בארץ. נולדי ב-1940 בתקופה קשה שהיו הרבה מחתרות ופילוג בעם. ב-1948 עזבו הבריטים והקמנו את צה"ל. למדתי בבית ספר הכרמל בתל אביב והתנדבנו לעזור לילדי העולים. הייתי בצופים עד גיוסי לנח"ל. יחד עם בן זוגי עוזי. נישאנו בשנת 1961 ונולדו לנו 4 ילדים.

השכונה שלי

גדלתי בשכונה מוקפת שדות, פרדסים, גפנים, שטחי חקלאות שונים וכפרים ערביים שסיכנו את חיינו. לא היו כבישים, לא הייתה תאורה ברחובות ואסור היה לנו להיות בחוץ עם רדת החשיכה. בקרבת מקום היה ממוקם גן חיות ועל פי שאגת האריה בשעה קבועה ידענו לחזור הביתה. באותה תקופה לא היו שעונים לילדים. במרכז השכונה הייתה שדרה בה היו הילדים יוצאים ב-4 אחרי הצהריים ומשחקים בכל מיני משחקים. היינו מטפסים על עצים, משחקים בכדור, בקלאס, חמור ארוך ועוד… לשכונה קוראים קריית מאיר על שם ראש העיר שנפטר מאיר דיזינגוף. גדלו שם רמטכ"ל לסקוב ועוד אישי ציבור. תמיד תישאר לי פינה חמה לשכונת ילדותי.

הקיבוץ

גדלתי בתל אביב והתחנכתי בתנועת הצופים. חינכו אותנו לאידאלים, לאהבת מולדת והשלמה בקיבוץ. התגייסתי לנח"ל ונשלחתי להכשרה עם הגרעין לקיבוץ גל עד בהרי אפרים. לאחר שהשלמנו את ההכשרה עברנו להשלים את קיבוץ שדה בוקר. באותה תקופה בן גוריון שהיה ראש הממשלה גר בקיבוץ. אני עבדתי בתור אקונומית במטבח והיה לי הכבוד לבשל עבורו את הארוחות שהוא אהב. בקיבוץ הייתה אווירה מאוד נעימה וטובה, היו לנו ערבי ריקודים ערבי שירה ועוד…  עזבתי את הקיבוץ כי מיציתי שם את עצמי גם בן זוגי שהיה איתי מאז הילדות עזב יחד איתי. עברנו לגור בתל אביב, נישאנו והקמנו משפחה. התקופה בקיבוץ זכורה לטוב ומדי פעם אני מבקרת שם. גם חברי הגרעין שעזבו והתפזרו ברחבי הארץ מתכנסים מדי פעם לפגישות בקיבוץ.

הזוית האישית

היה כיף להיות בזמן איכות עם סבתא ולסבתא היה כיף להיות איתי. אני מאחלת לסבתא שתחיה שנים רבות ובריאות.

אני מאחלת לנכדתי נוי הצלחה בכל אשר תלך.