מאגר סיפורי מורשת

שמי ציונה, נשואה לדוד, אמא לשלושה ילדים וסבתא ל- 12 נכדים. נולדתי בשנת 1954, עליתי מרומניה לאחר המתנה לאישור עלייה של כל משפחתי בשנת 1964.

הורי ז"ל ניסו להצניע  את יהדותנו בשל האנטישמיות אשר שררה במקום. משפחתי הגישה מסמכי עלייה למדינת ישראל ונאלצנו להמתין לאישור עלייה כ-10 שנים.

באותה תקופה לא ניתן היה להגיע ישירות מרומניה לישראל ולכן נאלצנו לעבור דרך מס' מדינות: טיסה מבוקרשט לווינה, נסיעה ברכבת מוינה לנאפולי באיטליה, ומנאפולי בהפלגה באנייה בשם "אנוטריה" לחיפה.

הסוכנות היהודית הפנתה אותנו לאשדוד יחד עם הורי היקרים – משה ואנה ז"ל, סבתא פסיה ז"ל ואחי מיכאל שיבדל לחיים ארוכים. באשדוד כולנו התגוררנו בדירת שני חדרים קטנה. למדתי בבית הספר היסודי – "אחדות". בתיכון למדתי במדרשת "שדה בוקר" במגמת איכות הסביבה וגאוגרפיה, ואף זכיתי לחתימתו וללחיצת ידו של דוד בן גוריון עם סיום לימודי במדרשה.

בצבא שירתי בחיל הים בתור מוכ"מת. במהלך שירותי פרצה מלחמת יום הכיפורים, מלחמה קשה שהותירה בי חותם משמעותי. בשנת 1975 נישאתי לדוד ונולדו לנו שלושה ילדים: עמית, אנה ועדי. בין שנת 1976 לשנת 1986, עבדתי בתפקיד מנהלת לשכת מנכ"ל במספר ארגונים. בשנת 1986 במסגרת עבודתו של בעלי יצאנו לשליחות דיפלומטית לפולין, בהמשך יצאנו לשליחויות נוספות למוסקבה וינה פריז וקייב.

הכי משמעותית מבחינתי הייתה השליחות הראשונה, בוורשה, משנת 1986 -1991. השגרירות נפתחה בתחילה כמשרד אינטרסים בחסות שגרירות הולנד ולאחר כשנתיים לערך, קיבלה מעמד של שגרירות. בעלי דוד קורן לקח חלק משמעותי ביותר בהקמת השגרירות ופועלה.

במסגרת תפקידי ניהלתי את לשכת השגריר, וכן הייתי אחראית על תחומים נוספים. שליחות זו הייתה המשמעותית ביותר עבורי ממספר סיבות: היינו ראשוני הדיפלומטים הישראלים אשר הגיעו לפולין לחדש את היחסים הדיפלומטים בין שתי המדינות. השגרירות נפתחה ונבנתה מחדש (מאחר שפולין ניתקה את היחסים הדיפלומטים עם ישראל בשנת 1967 לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים). פתיחת השגרירות בוורשה, הייתה סמלית ומרגשת  במיוחד לאור עברה היהודי המפואר והטראגי.

החיים בפולין העלו בי רגשות מעורבים, שנינו (בעלי ואני) דור שני לניצולי שואה וחלק ממשפחתנו נרצחה על האדמה החרוכה של פולין, יחד עם זאת ולמרות הקושי הרגשי, חשתי גאווה לעבוד בשגרירות ישראל בפולין.

היות והשגרירות הייתה שגרירות חדשה, עסקנו במגוון רחב מאוד של תפקידים ונטלנו חלק פעיל בכל נושא רלוונטי ואקטואלי לאותה תקופה, רב העבודה בשגרירות הייתה בצל השואה ומחנות ההשמדה: אושוויץ, בירקנאו, מיידנק ומקומות נוספים.

ארגון והשתתפות בכל הטיפול בהגעת משלחות רשמיות ולא רשמיות באירועים שנערכו לזכר השואה. לציין את הארגון הסיוע והטיפול בהגעת משלחות נוער מטעם משרד החינוך, ובהמשך משלחות מכל העולם. חלוקת אותות לחסידי אומות העולם, אשר שיתפו אותנו לראשונה בסיפוריהם המרגשים ומעשי הגבורה שעשו למען הצלת יהודים.

שגרירות ישראל בוורשה שמשה בין היתר כתחנת מעבר לעולים ממדינות חבר העמים בשנות 1989-1991.

מחובתנו לזכור ולא לשכוח, להנציח את זכר הקורבנות שנספו ואת אלו ששרדו ולהעביר לדורות הבאים את זכר השואה. ללא כל ספק נפל בחלקי המזל לחוות חלק מההיסטוריה ולאחרונה סגרתי מעגל בביקורי בשגרירות ישראל בוורשה. מצרפת מס' תמונות מתקופות שונות בשליחויות שהיינו בהן:

ורשה

מוסקבה

וינה

פריז – 2003

ביקורנו האחרון בוורשה, אוקטובר 2019

נכדיי היקרים, שנת 2020

סיפור נוסף של ציונה, אודות אמה אנה – יומנה של אנה יוסף ( לבית אהרון )

הזוית האישית

ציונה קורן: נהנתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. כל כך חשוב לספר את העבר שלנו!! שלא יששכח!!! תודה על ההזדמנות.