מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי, ילדיי, ילדיהם

נכדי ואני
עובדים חרוצים
סיפור חיי בקצרה

ילדותי – סבתא גבריאלה מספרת לאור
נולדתי בשנת 1945, בתקופה שעדיין לא ידעו את מין הילוד. השם שנבחר היה גבי. אם יהיה זה בן שמו יהיה גבריאל ואם בת אז גבריאלה. בכל מקרה אהיה גבי. נולדתי וגדלתי בתל אביב. הילדות שלי ושל בני דורי שונה ואחרת מהילדות של נכדיי.
 
היית מאמין אור?
לא הייתה טלוויזיה! לא היה מחשב! כמובן לא אינטרנט! לא פייסבוק! לא וואטסאפ ! המילה אפליקציה עוד לא נולדה, לפחות לא בהקשר הנוכחי… לא היה טלפון סלולרי! אפילו טלפון קווי היה רק בבתים בודדים. יש לי חברה טובה. החברה הכי טובה מכיתה ד' ועד היום הזה. גרנו במרחק של 400 מטר בערך והתראינו יום יום. לא שיחות טלפון, לא שיחות בוואטסאפ. פיזית! הייתי באה אליה והיא אליי, ללא תאום טלפוני! להזכירכם, לא היה טלפון. וכשקרה והיא הייתה חולה אני באתי אליה וההפך, כשאני חליתי היא באה אליי. זכור לי מקרה שבו שתינו חלינו בו זמנית. אז כיצד התנהלה התקשורת בינינו? האימהות שלנו העבירו מכתבים שכתבנו זו לזו…
 
ברוב הבתים עדיין לא היה מקרר. היה ארון דמוי מקרר ובו תא גדול לתוכו היינו מכניסים בלוק קרח ענק שיצר חלל קריר ובו הכניסו את המאכלים הרגישים כגון: בשר ודברי חלב. מעין צידנית גדולה. תוך יומיים שלושה הקרח נמס וקנינו בחנות קרח בלוק חדש. גם ברחובות העיר עברו עגלונים עם עגלה וסוס ומכרו בלוקים של קרח. גם כיריים חשמליות או כיריים של גז לא היו ברוב הבתים. הבישול נעשה על גבי מתקנים שנקראו פרימוס או פתיליה.
 
היום, לראות סרט זו חוויה נחמדה אך לא נדירה. הטלוויזיה גדושה בתכניות, סרטים וערוצים רבים. בילדותי, כפי שאמרתי, לא הייתה טלוויזיה. לראות סרט קולנוע הייתה חוויה אדירה! לא פחות! להיכנס פעם או פעמיים בשנה לאולם גדול, כשהאורות כבים והמסך עולה… חוויה עילאית ומרגשת…אחרי שעות בית הספר, אחרי הכנת השעורים, הבית לא היה אטרקטיבי כפי שהוא היום. להזכירכם: לא הייתה טלוויזיה, לא טבלט, לא אייפד, לא אייפון. לפיכך יצאנו לשחק ברחובות, שכונות שכונות, והרחובות והחצרות מלאו ילדים. היום כל החצרות הפכו למגרשי חניה. בילדותי אוטו פרטי היה נדיר ביותר, ולא היו כלל בעיות חניה בעיר. וכך רוב משחקי הילדים התנהלו בחוץ: תופסת, מחבואים, 123 דג מלוח, משחקי כדור רבים ומגוונים, קלאס, ועוד ועוד… עם רדת הערב, מכל חלונות ומרפסות הבתים היו מגיחים ההורים וקוראים בקולי קולות לבן או בת לשוב הביתה לארוחת ערב.
 
להזכירכם: הילדים לא נקראו לשוב באמצעות הסלולרי… הוא עוד לא נולד!! בבית הספר, בהפסקות, היינו יוצאים, ואפילו מתרחקים מבניין בית הספר. לא היה שער נעול ומאבטח. אני למדתי בבית ספר מול גינה ציבורית מפורסמת: "גן מאיר". לגינה יצאנו בהפסקות ושם שיחקנו עד שנשמע הצלצול. בית ספרי נקרא "בית חינוך" ובו, מספר שנים לפני, למד תלמיד שלימים היה מאוד מפורסם בארץ ובעולם. שמו: יצחק רבין!
 
גן מאיר קיים גם היום. הוחלט על הקמתו ב-1936, לכבוד יום הולדת 70 של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון. הגינה יפה ומטופחת ובמרכזה ברכה שבה דגים, צמחיית מים ופרחים. ממש פנינה! היא הייתה קיימת גם בילדותי. בזמנו הייתה עשירה בצפרדעים שהשמיעו את קולן במקהלה עליזה…לא יודעת אם הילדות של בני דורי הייתה טובה יותר או טובה פחות. מה שבטוח, היא הייתה אחרת ושונה!!!.. גבי קרדי סבתא של אור חריף כיתה ו'1תוספות והשלמות: שם משפחתי: קרדי הוא שם משפחה של בעלי ז"ל. לבעלי יש שורשים בטורקיה. ידוע לי שבטורקיה יש בנק ענק עם סניפים בכל המדינה שנקרא "בנק קרדי". מי יודע אולי יש לנו קשר משפחתי (לא שידוע לי)…
 
שם משפחתי הקודם היה פרנקל, שם משפחה נפוץ. המקור הוא מרומניה אזור שהיה שייך להונגריה לפני מלחמת העולם הראשונה 1914-18 שעכשיו נקראת טרנסילבניה. אני הייתי אחות הצעירה הייתה לי אחות בעשר שנים בוגרת ממני- תמר שמה שאהבתי והערצתי והיא אהבה פינקה אותי. כשהייתה בת 25 נפטרה ממחלה ממארת. זה היה האירוע הכי עצוב שעברתי בצעירותי. התחביב שלי היה: ריקוד בלט. שנות נעורי השקעתי הרבה מאוד זמן בריקוד והייתי גם מוכשרת מאד בתחום. השירים האהובים והזכורים מילדותי הם שיריי מולדת. היינו צעירים פטריוטים וכששרתי שיריי מולדת הרגשתי צמרמורת בגופי. צמוד לבית בו גדלתי היה בית כנסת אשכנזי ובית כנסת ספרדי. למרות שגדלתי במשפחה חילונית, אוירת השבת והחגים הייתה מאד חזקה בזכות בתי הכנסת אליהם הגיעו מתפללים רבים והמון ילדים לבושים בגדי שבת וחג התרוצצו ושיחקו ברחוב.
 
בית ספר תיכון שבו למדתי היה תיכון עירוני ה'. בחצר בית ספר היה מגדל מים גבוה שעומד גם היום (רחוב מאזה). זכור לי הלחץ של הלימודים, מבחנים, שיעורים, ממש כמו היום. ובכל זאת התפניתי לתחביב שכאמור היה בלט קלאסי, לפחות ארבע פעמים בשבוע. חלמתי להיות בלרינה…
 
לאחר שירות צבאי למדתי פיזיותרפיה. במקצוע זה עסקתי במשך שלושים וחמש שנה. נהניתי. נראה לי שעם הייתי חוזרת לאחור, הייתי בוחרת בדיוק באותו מקצוע. אני גמלאית. שירותי הצבאי היה מדהים! הייתי בגרעין נחל. בקיבוץ, בהיאחזות. היינו אידאליסטים, פטריוטים בלי ציניות. חבורה נהדרת אתה אני בקשר עד היום שכולנו סבים וסבתות.
 
בגיל עשרים ארבע התחתנתי עם (סבא של אור) נולדו ארבעה ילדים ובמשך השנים נולדו אחת עשר נכדים. אור הוא השני במספר. כולם גרים בישראל!! במפגשי המשפחה סביב שולחן האוכל יושבים שמונה עשרה אנשים. אני המבוגרת ביותר והצעיר ביותר בן שנה וחצי.
 
העשרה
פיזיותרפיה: "פיזיותרפיה היא תחום פרא-רפואי העוסק באבחון, שיקום ומניעה של בעיות במערכת התנועה. התחום עוסק בשיפור יכולות תפקודיות וטיפול בבעיות עצב – שריר – שלד. תחומים אלה כוללים טיפול נשימתי בפגים, ילדים ומבוגרים, טיפולים התפתחותיים, טיפול ושיקום אורתופדי ונוירולוגי בבוגרים, פגיעות ספורט, כאבי שרירים, טיפול יציבתי, דליפות שתן, שיקום לאחר אירוע מוחי, שיקום קטועים ועוד. תפקיד הפיזיותרפיה הוא להביא את המטופל לתפקוד מיטבי". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

פרימוס
מתקן לבישול וחימום

פיזיותרפיה
פיזיותרפיה היא תחום פרא-רפואי העוסק באבחון, שיקום ומניעה של בעיות במערכת התנועה. התחום עוסק בשיפור יכולות תפקודיות וטיפול בבעיות עצב - שריר - שלד. תחומים אלה כוללים טיפול נשימתי בפגים, ילדים ומבוגרים, טיפולים התפתחותיים, טיפול ושיקום אורתופדי ונוירולוגי בבוגרים, פגיעות ספורט, כאבי שרירים, טיפול יציבתי, דליפות שתן, שיקום לאחר אירוע מוחי, שיקום קטועים ועוד. תפקיד הפיזיותרפיה הוא להביא את המטופל לתפקוד מיטבי.

ציטוטים

”"לא יודעת עם הילדות של בני דורי הייתי טובה יותר או פחות, בטוח שהייתה שונה"“

הקשר הרב דורי