מאגר סיפורי מורשת

שמי צביקה ואני נולדתי בשנת 1950 באל מוזרה, כילד הראשון בישוב הערבי הנטוש. הייתי בגן ובבית ספר במושב וכאשר סגרו את בית הספר במושב עברתי לבית ספר אזורי בבני עטרות. בתיכון למדתי בבית ברל ובגמר הלימודים עברתי לטכני של חיל האוויר, לתפקיד חשמל מכשירים.

 צילום מתקופת גן הילדים

שירתי בטייסת ובשירות הקבע שירתי בצריפין. סיפורי מתחיל בשנת 1953 כאשר עברו הורי ליישוב החדש שנקרא מזור. ילדותי הייתה מאושרת, את כל המשחקים בנינו לבד וכן גם תחפושות לפורים..

בתחפושת פורים מקורית

התקופה הייתה קשה מבחינה כלכלית, אבל החיים היו פחות קשים מאשר בעיר, משום שגידלנו ירקות ופירות במשק וכן היה לנו בשר מהעופות וחלב מהפרות, כחלק מתפקידי השתלבתי בטיפול בהם.

כשעברנו למזור, כל משפחה קיבלה תמורת 600 לירות חדר ומטבח. למרות המצב הכלכלי הלא פשוט, ההורים שמרו על תרבות כמו ריקודים וסרטים, לא באולם קולנוע אלא במחסן תערובת. השירותים שלנו היו מבנה בחצר, מבנה עץ שהניחו אותו על בור שחפרנו, בלילה יצאנו עם נר בתוך קופסת שימורים ששימש אותנו כתאורה. אני אישית התחלתי לעבוד בגיל 12 על טרקטור שכובש חציר ומושך אחריו מכונה שייצרה חבילות של חציר וקשרה אותן. העבודה הייתה בעיקר בלילה ולמחרת בבוקר הלכתי לבית ספר.

על הסוס במושב

בתיכון למדתי בבית ברל בכפר סבא אולם בגלל שלמושב הייתה תחבורה ציבורית 3 פעמים ביום יצאתי בשעה 05:30 מהבית וחזרתי בשעה 17:00.

הזוית האישית

נהנינו מאוד במהלך התכנית. למדנו הרבה על מיומנות המחשב והרבה אחד על השני.