ילדותי ונעורי בריגה, לטביה
גרמניה פולשת לברית המועצות !
משפחת המקור שלי:
הורי משה- אליעזר ודרייזה (לבית
לייבסון) גוטמן.
אני בן
הזקונים, יליד 25 באוגוסט 1923.
אחי: וולף
(זאב) יליד 1914 ואפרים יליד 1919. מקור
משפחות הורי בעיירה לייז'ובה ליטא. אנחנו הילדים נולדנו
בעיר ריגה – לטביה. משפחות הורי הגיעו לריגה לפני מלחמת
העולם הראשונה. להלן עץ המשפחה של אמי,
אותה ערך אחד מבני המשפחה שגרה בארצות הברית (לא הכרתי אותו). פרטים לגבי מקורות אבי
חסרים לי.
מצורפים להלן גם פרטים משפחתיים של בני דור הורי והסבים שלי. סבא בן
ציון וסבתא בלומה (הורי אמי)
עלו לארץ בטרם מלחמת העולם השנייה והתמקמו בפתח-תקוה.
סבא נפטר ונקבר נהר- הזיתים. את סבתא
בלומה עוד הספקתי לפגוש בהגיעי לארץ לאחר
מלחמת העולם השנייה.
ילדותי ונעורי:
את השפה העברית למדתי החל מגן-הילדים. בהמשך למדתי בבית הספר
היסודי ה-10 העירוני היהודי שבריגה.
שפת ההוראה הייתה עברית. המורה המחנכת הראשונה
היתה הגברת פלינר. כשהתגאיתי בפני סבא בן-ציון
בידע שלי בקריאה בעברית, הוא חייך
ואמר: ב"חדר" כל ילד כבר בגיל שלוש יודע לקרוא! לבית הספר הלכתי
על פי רוב ברגל או ברכיבה על גבי אופניים.
המקצועות שענינו אותי, היו: טבע וחשבון. בחורף היינו בשעות אחה"צ מבלים במגרש ההחלקה על הקרח.
ובסופי
שבוע יוצאים את העיר לגבעות הקרובות בכדי
לגלוש על גבי השלג. בקיץ: הייתה אמא שוכרת ב"יורמלה"
(אזור שפת הים
שבקרבת העיר ריגה) חצר שבה בתי עץ ומקיימת בהם דירות נופש. אנחנו הילדים, היינו
מבלים שעות רבות בים.
מבית הספר היסודי המשכתי את לימודי בגימנסיון העברי. גן הילדים, בית
הספר היסודי והגימנסיון שכנו באותה
חצר. באותה עת חברו אותי אחי
לתנועת השומר הצעיר- נצ"ח. בשנת 1940
פלשה ברה"מ ללטביה
ולליטא ולאסטוניה. שפת ההוראה חדלה להיות עברית וכך: בשנת לימודי התיכוניים האחרונה שפת ההוראה
שונתה ליידיש. הפעילות הציונית התנועתית ירדה למחתרת. את לימודי בתיכון סיימתי בשנת 1941 סמוך
לפרוץ מלחמת העולם.
ב- 19 ליוני, אותה שנה קבלתי בטקס שנערך באוניברסיטת ריגה את תעודת
הבגרות. ראשית המלחמה.
ב
–
22 ליוני לפנות בוקר, אני שומע את קולו של
אבא, שהיה מאזין בסתר את ה- בי.בי.סי.: גרמניה פולשת
לברית המועצות!
למחרת החלו להגיע לריגה מליטא צעירים יהודים, כשפניהם מזרחה
לתוך רוסיה. ב- 26 ליוני הוחלט במשפחה
שעל הצעירים לצאת מריגה מזרחה לתוך רוסיה
עד יעבור זעם. בדיעבד שיקול הדעת היה
מוטעה ותוצאותיו
היו טרגיות. בני הדור
המבוגר התבסס בשיקוליו על אשר היה במלחמת העולם הראשונה. אחי הבכור וולף
(יליד 1914) ואני עזבנו את הבית ב- 26 ליוני ופנינו מזרחה. אחי אפרים (יליד 1919) הצטרף יומיים לפני כן
ליחידת מתנדבים אזרחית בריגה. בהתחלה עשינו את דרכנו ברגל. בהמשך אספה אותנו משאית צבאית.
בקרבת גבול לטביה רוסיה (לשעבר) הותקפנו ביריות מנשק קל ע"י
לאטבים. המשאית נטתה הצידה והנוסעים
בה
נפגעו, חלקם מהכדורים וחלקם מחבטות. אחי נפגע בכתפו מכדור ואני מחבטות. כולנו הועברנו לבית
החולים שבעיר
הרוסית פסקוב. שם מיינו את הפצועים אני
בין אלה שהופנו לבית חולים בעיר איבנובו.
מאז נפרדו דרכנו ולא ראיתי עוד את אחי. לאחר שחרורי מבית החולים
הזה פניתי לכוון דרום מזרח. כמוני נעו
ברכבות המשא המוני פליטים מהמערב. מדי פעם
עצרה הרכבת וקטר הקיטור הצטייד בפחם באותן
הזדמנויות האנשים הצטיידו במים חמים
(קיפיטוק ברוסית) ובמנת לחם של 200 עד 300
גרם.
היינו עסוקים בחיפוש מזון. לא היו תנאים לשמור על היגיינה. בסיום
המסע הגיעה הרכבת בה נסעתי אל צומת
מסילות
ברזל בשם פובורינו, הנמצא בין הערים
סטלינגרד ושרטוב, משם הופנינו לתחנה צדדית בשם אוריופינסק.
שם הצלחתי להתמקם
כ"שרת" במסעדת הקצינים, שהייתה במקום ונהניתי משיירי המזון…..
נשארתי שם עד לתחילת החורף 1941/42.
הדאגה לבני המשפחה
ליוותה בכל נדודי. שוב חזרתי לרכבות ולנוע
אל מעבר הרי אורל על מנת להתרחק
מהחורף. הגעתי לעיר דז'מבול שבקזחסטן ומשם הוסעתי
בעגלה רתומה לסוסים אל קולחוז בקירגיזיה
(על שם קירוב). הוקצתה לי פינת מגורים בבקתה, כבר גר זוג פליטים מבוקובינה (שמם: גרינפלד יעקב ומרים).
מכיוון שהייתי "משכיל" יודע קרוא וכתוב הוטל ע"י
יושב ראש הקולחוז תפקיד רשם תנובת החלב בחוות המשק.
שהיתי שם עד לגיוסי לצבא
(האדום). לאחר פרק אימונים … הגעתי לחזית באזור צפונית מערבית למוסקבה.
בחודש אפריל 1943 נפצעתי. לאחר, ששוחררתי מבית החולים החלטתי
לנסוע לקולחוז בו שהיתי בקירגיזיה.
באפריל 1944 גויסתי מחדש.
אני חייל בצבא האדום
הגעתי
למחנה האימונים של החטיבה הלטבית.. נלחמתי באזור סטארארוסה (צפונית-מערבית)
למוסקבה.
לאחר שנפצעתי והבראתי חזרתי לקולחוז. השחרור מהצבא היה זמני, עד לגיוסי
מחדש.
מילון
יורמלהאזור בשפת הים בקרבת העיר ריגה.
ציטוטים
”למחרת הפלישה, החלו להגיע לריגה מליטא צעירים יהודים, כשפניהם מזרחה לתוך רוסיה.“