מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגרמניה בעיר שנקראה אז קניגסברג (היום זה רוסיה וקוראים לזה קלינינגרד), המשפחה שלנו גרה אז במחוז גרמני בליטא.

כשהיטלר עלה לשלטון הוא סיפח את האזור לגרמניה ואז התחילו הרדיפות שכללו מכות פיזיות והגבלות כלכליות. אמא שלי, סבתא אניטה, בחושיה החכמים הרגישה שיהיו השלכות יותר גרועות בקו השואה. לכן היא עשתה הכל כדי להגיע לארץ ישראל, רחוק מרדיפות הנאצים עם כל הקשים.

היא הצליחה להציל אותנו את אחי ואת כל המשפחה הקרובה כלומר: אבא אמא ואחי. למזלנו היא הכינה בית בתל אביב. אבא שלי רצה לדחות את העלייה לארץ ישראל, אך היא אמרה שהיא תיסע בלעדיו וכך הוא נאלץ לבוא ושיתף פעולה עמה. היו קשיים להגיע לארץ ישראל, אבל במתן שוחד הצלחנו לנסוע דרך גרמניה ואיטליה באנייה האחרונה בשם "מרקו פולו". כל יתר המשפחה, דודים, שנשארו שם נהרגו לצערנו בשואה. אנחנו היחידים שניצלנו הודות לאימא שלי.

איך פגשתי את סבתא?

את שולה פגשתי כשהייתי מדריך בתנועת מכבי צעיר. באתי לארגן מדריכים לקורס מדריכים ארצי ושם בין יתר המועמדים ראיתי ילדה יפיפה ששבתה את ליבי. גם בקורס עצמו ושנים אחרי זה שמרתי אתה על קשר. אחרי הרבה שנים (למרות הבדלי הגיל ביננו – 15 שנה) התחתנתי עם שולה. למדתי כלכלה ומנהל עסקים בארצות הברית ואחרי שנתיים לימודים, הגעתי לארץ לחופשת מולדת והצעתי לשולה לבוא לארצות הברית  עמי ולהתחתן שם. לשמחתי היא הסכימה, נסענו ביחד והתחתנו בבית הכנסת הקונסרבטיבי יהודי בחתונה יהודית. אחרי שנתיים נולדה לנו בת בשם אורלי שהיא האמא של שירה, עמה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ומספר לה את סיפורי.

הזוית האישית

שירה: היה כיף להשתתף בתכנית, אני מאחלת לסבא שלי עד מאה ועשרים.