מאגר סיפורי מורשת

קיבוץ שריד הוקם על חורבות כפר "אריסים" שנקרא *"כניפס" ואני הייתי מילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ.

"שריד הוקם בתחילת שנת תרפ"ז (סוף שנת 1926) על גבעת כניפס. מקימי היישוב היו חברי קבוצת "אחוה" של חברי החלוץ מליטא, שעלו בשנת 1920 והחל משנת 1925 עבדו את קרקעות היישוב בעת שהותם במחנה הכשרה סמוך לגניגר."  (ויקיפדיה)

כשהייתי בן שבוע חזרתי הביתה לשריד, ברכבת העמק המקורית. מתחנת הרכבת בכפר ברוך אבא חיכה לנו ולקח אותנו בעגלה. אנחנו הינו הילדים הראשונים בקיבוץ.

קיבוץ שריד היה בן 5, החברים גרו בצריפים ואוהלים. אותנו שיכנו בבית הראשון שנבנה בשנת 1929 שהיום נמצאת בו מרפאת השיניים. את הגן עברנו בבית הקומתיים במקום שעכשיו יש גם גן וגם משרדים, שם למדנו עד כיתה ג'. הכיתה הראשונה שהייתה לנו היא היום ה' 2  בי"ס שגיא שהיה אז מחוץ לגדר של קיבוץ. מכתה ט' עברנו ללמוד במוסד החינוכי במשמר העמק.

הזיכרונות  הראשונים שלי הם מגיל 3 כשנסעתי עם ההורים שלי לתל אביב ושם אבא שלי עבד בבניין ואמא שלי עבדה בתפירה בגדי ילדים. מהכסף שהרוויחו הם שילמו על אישור עלייה של האחים והאחיות של אמא שלי לארץ.

היינו מעט ילדים בשריד והרבה מאוד טילנו מסביב לשריד, הלכנו הרבה לחורשה אספנו פטריות, אז היה עוד מותר לקטוף פרחים והינו מביאים אותם להורים. מעל החורשה היה כפר ערבי שקרוא לו "דאר – טוויל" הינו  מטילים לכפר זה. זה היה כפר קטן עם חמש משפחות והינו מקבלים מהם פיתות ישר מהטבון. היו להם משמישים ושקדים והם היו מקבלים אותנו תמיד בשמחה. גם הילדים שלהם היו באים אלינו והינו משחקים איתם ובסוף המשחקים הינו עוזרים להם לאסוף חלמית והם היו עושים מהם סלט והם היו מזמינים אותנו לאכול ממנו.

לשריד הייתה באר מים רחוק מהמשק (במקום שהיום המאגר של יפעת).

סרט סיכום תכנית בבית הספר

הזוית האישית

אליה: החוויה הייתה ממש מצחיקה והיה לי ממש כייף לעבוד עם סבא שלי והייתי רוצה לאחל לו שיהיה חזק ויהיה איתי עוד זמן. אני הכי אהבתי מתוך הסיפור את החלק עם  הביקורים והיחסים הטובים עם הכפר הערבי הסמוך. החוויה של סבא שלי הייתה מעל ומעבר למצופה והוא מאחל לי המון אהבה, בריאות, ואושר ועושר.