מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא של שחר, גדלתי בקרית ביאליק. הילדות שלי הייתה אחרת משלכם, לא הייתה טכנולוגיה: לא טלפון סלולרי, לא מחשב ולא טלוויזיה. זה מאוד השפיע על התקשורת בין הילדים ובין האנשים, היינו פשוט הולכים אחד לשני במקום להתקשר ואם היינו רוצים לקרוא לחבר מהבית היינו שורקים לו. היינו בוחרים שורה משיר ואותה שורקים. למשל בין החברות שלי היה מקובל השיר "כחול ים המים". אם היה לי חבר בכיתה ח', הייתי עושה שריקה אחרת כדי לא להתבלבל. השיר ששרקתי איתו היה "אל גינת אגוז". הבילוי הנפוץ היה שהיינו נוסעים באופניים, נפגשים, והולכים יחד לאכול פלאפל ואחר כך גלידה. הרבה משחקי כדור בחוץ, קלאס, חמש אבנים, ג'ולות, שבזה הייתי ממש גרועה, ושיחקנו בהולה הופ.

מגיל צעיר, מכיתה ד' הלכתי לתנועת נוער המחנות העולים. היינו הולכים עם חולצות כחולות וכפתורים לבנים. תחביבים נוספים שלי: אהבתי מאוד לקרוא, לרקוד, כשקצת גדלתי הייתי פעילה בתנועה והדרכתי. משום שלא היה מחשב וטלוויזיה, היינו רוב הזמן בחוץ. שיחקנו, פגשנו חברים, טיילנו המון והלכנו המון לספריה. ההורים שלי היו עולים חדשים, ולכן לא יכלו כל כך לעזור לי בלימודים אם היה צורך. זה אילץ אותי להיות תלמידה טובה. מה שעשינו הוא שהתלמידים היו עוזרים אחד לשני. כשהייתי בת 6 נולדה לי אחות וקראו לה רינתלה. לה היה מזל שונה, כי אני עזרתי לה ברוב השיעורים. הייתי שותפה מאוד פעילה בגידול הם שלה ושיחקנו המון ביחד. נהגתי לקחת אותה אתי לרוב הבילויים עם החברות, ועד היום אנו מאוד קשורות. בכיתה י"א מימשתי את אהבתי למחול והצטרפתי ללהקה שאיתה הופעתי בכל מיני מקומות בארץ. בילוי נוסף שאהבנו מאוד בתנועה חוץ מטיולים היה לערוך קומזיצים, והיינו צולים תפוחי אדמה. זה היה הכי אחלה, הכי כיף. היינו שרים סביב המדורה ואחר כך רוקדים.

סבתא רוכבת על אופניים לבית הספר

משפחת המוצא של סבתי

אבא שלי יעקב, שהוא הסבא רבא שלך, נולד ביגוסלביה. אביו מת בילדותו, הוא גדל עם סבתו ואמו והיה בן יחיד. בגיל צעיר למדי נאלץ לפרוש מבית הספר כדי לעזור בפרנסת אמו וסבתו. המשפחה היתה מסורתית ללא הקפדה על הדת. אימא שלי, בתיה, שהיא הסבתא רבתא שלך, נולדה בפולין בעיר לודג' למשפחה דתית חרדית. הם היו ארבעה ילדים. אמי למדה בבתי ספר דתיים חרדיים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, צופפו את כל היהודים בגטו, והגרמנים העבידו אותם בפרך. התנאים היו בלתי אפשרים והרבה יהודים נפטרו. מהגטו נשלחה המשפחה של אמי לאושוויץ, למחנה הריכוז הנוראי. גם משפחתו של אבי נשלחה לשם. במחנה זה איבדו הוריי את כל משפחתם בגלל הגרמנים. כל אחד מהם הוא היחיד שנשאר. ההורים שלי הם  בעצם ניצולי שואה. עם תום המלחמה הם ניצלו, והופנו למחנות שיקום.

מימין: סבא רבא יעקב עם סבתא, משמאל: סבתא רבה בתיה וסבתא שנולדה זמן קצר אחרי עליית הוריה ארצה כפליטי השואה

אבא שלי היה מאוד מוכשר בשפות, האמריקאים צירפו אותו אליהם כדי שיתרגם להם את דברי הניצולים שלא ידעו אנגלית. יום אחד נודע לאבי שיש בעיר מחנה שיקום של בחורות יהודיות צעירות. אבי החליט לנסוע לבקר שם וכך הכיר את אמי, שלדבריו הייתה הנערה הכי יפה במחנה. שם הוריי התאהבו והתחתנו. שניהם נותרו יחידים מכל משפחתם. מגרמניה החליטו הוריי לעלות לארץ ישראל. אז עדיין לא הייתה מדינת ישראל. הבריטים שלטו בארץ ולא איפשרו לעולים לעלות. אחרי הרבה תלאות הם הגיעו לנמל באיטליה ומשם הוריי עלו בעלייה לא חוקית בספינה רעועה. כשהתקרבו לחופי הארץ הם נתפסו על ידי הבריטים והוגלו לקפריסין. שם היו במחנה מעצר כשנה. רק אחרי זה איפשרו להם לעלות לארץ ישראל. בארץ הם הגיעו לחיפה ואחרי זמן קצר אבי יעקב גוייס לצבא הישראלי כי פרצה מלחמת השחרור. מוזר לומר זאת, אך אבי התגייס בהתרגשות ומוטיבציה. הוא אמר שהפעם הוא לא מרגיש כמו צאן לטבח, אלה כחייל אמיץ שיוצא להגן על מולדתו.

המשפחה בחנוכה

מלחמות ישראל – אימא ובן שנולדו בעיצומן של מלחמות; מלחמת השחרור ומלחמת יום הכיפורים

כשפרצה מלחמת השחרור, מספרת סבתי, אימא שלה היתה בהריון איתה ולא ידעה היכן בעלה אביה של סבתי, כי הוא היה מגוייס. לא היו טלפונים ואיכשהו הידיעה הועברה לאבי סבתי בקשר. הוא היה מוצב בגליל העליון בנבי יושע. אחרי שנודע לו שנולדה לו בת, לקח לסבא רבא יעקב יום שלם לקבל אישור מהמפקד לצאת ועוד יומיים התגלגל בדרכים עד שהגיע לראות את בתו שנולדה בחיפה ואת אשתו. כשסבתי עמדה ללדת את אבי ינון, סבי אבי היה מגוייס במלחמת יום הכיפורים ולא היה לה קשר אליו. מין גורל שכזה. אמנם היו טלפונים, אך התקשורת היתה משובשת וכך לקח לסבי אביגדור כשלושה ימים עד שזכה לראות את בנו שנולד בירושלים.

סבא רבא יעקב כלוחם

איך סבתא הכירה את סבא אבי

סבתא מספרת: "בתקופה שהכרנו, שנינו היינו סטודנטים באוניברסיטת ירושלים. סבא היה גבוה וחתיך עם שיער מאפיר, שזה נדיר בגיל 29. הוא מאוד הרשים אותי בהופעתו. דווקא היה לי באותו התקופה מישהו שחיזר אחרי וקצת יצאנו. הרגשתי שבסבא יש משהו מיוחד. אחד החברים המשותפים סיפר לי עליו שהוא מאוד אינטליגנטי וקצת ביישן. החיים החברתיים אז נעו ממסיבה למסיבה שנערכה בבתים פרטים. יום אחד ערכתי מסיבה כזו וחבר של סבא אבי הביא אותו. התחלנו לשוחח וגיליתי בחור בעל ידע מדהים, סקרנות, וקורא הרבה ספרים. זה מאוד מצא חן בעיני והשיחה נמשכה שעות רבות, גם אחרי שכל האורחים התפזרו. אז לא היה טלפון סלולרי, רק טלפון קווי שגם בו לא השתמשו כל כך. אז מה שקרה זה שהוא (סבא) התחיל לבוא אלי כמעט כל יום, אני לא יודעת מה משך אותו בי, את זה תשאל אותו, אבל האהבה נדלקה מהר מאוד, היה לנו הרבה במשותף, בעיקר בתחומי עניין, ואחרי כשנה התחתנו. נולדו לנו שני בנים מדהימים: אביך ינון, הבכור, ויואב שצעיר ממנו בכשלוש שנים וחי כיום באוסטרליה. אחרי כשלושים שנה ביחד, נפרדנו סבא ואנכי. כעבור כשנתיים נכנס סבא ר' לתמונה ואתה יודע איך הכרנו? הדוד שלך, בני, והבת של ר' ,למדו יחד בבצלאל. כיוון ששנינו היינו פנויים, הם החליטו ששנינו מתאימים האחד לשני ושצריך לדאוג לנו. סיפור הפוך – איך ילדים משדכים הורים. ולדבריכם אתם אוהבים אותו מאוד. כך בעצם זכיתם מהצד של אבא שלכם לשני סבים."

סבתא, סבא ואני בביקור במוזיאון תל אביב בתקופת הקורונה

שחר: "וואו סבתא באמת מרתק לשמוע איך הכרת את שני הסבים שלי. כל אחד הוא סבא נפלא. וכל אחד בדרך אחרת למשל: סבא א' – כיף לדבר איתו על ספורט והוא תמיד מפנק ומלא חוויות וסבא ר' תמיד מפנק, ותמיד עושה איתך פעילוית מגניבות למשל: מוזאונים, רכיבה על אופניים, סתם לנסוע עם הרכב בתל אביב ולבחור את הגלידה והפיצה הכי טובות בעיר. לסיכום זכיתי בסבים נהדרים."

תחביבים

"אהבתי מאוד ללמוד אבל זה לא היה תחביב. למה אני אומרת שאני אוהבת ללמוד? כי אנשים מתייחסים לדברים שהם אוהבים לעשות כתחביבים, ולא לדברים שהם חייבים, ואני מאוד אהבתי ללכת לבית הספר כל יום. היו לי הרבה תחביבים אבל שלושה עיקריים: קריאת ספרים, מחול, ופעילות חברתית. קריאת ספרים החלה מכיתה ג' ולא פסקה עד היום. הייתי הולכת לספריה וקוראת את הספר בהליכה הביתה וכשהייתי מגיעה הביתה סיימתי לקרוא אותו. ניסיתי לחזור מיד לספריה ולהחליף שוב. הספרנית בחנה אותי על הספר כי לא הייתה בטוחה שאכן קראתי אותו.

בקשר לזה, גם אהבתי לכתוב. יום אחד בשיעור חיבור התבקשנו לכתוב בנושא מסוים. לא זוכרת איזה. כתבתי כמה עמודים ומסרתי למורה. כעבור כמה שבועות, במסדר בי"ס של יום שישי, הכריזו ברמקול: "בפרס ראשון בתחרות החיבורים זכתה התלמידה י' מכיתה ה". הייתי בהלם. לא ידעתי שהיתה תחרות ובטח לא שזכיתי. מין זיכרון ילדות מתוק שכזה. באמת בתחילת הדרך למדתי באוניברסיטת ספרות וכך הפכתי את התחביב לידע מלא.

מחול למדתי מגיל צעיר בחוגים ורקדתי הרבה ריקודי עם. כשהייתי בסוף התיכון גם הייתי חברה בלהקת ריקודי עם והופעתי בכל מיני מקומות איתה. אחרי שנים של הפסקה חזרתי לרקוד ריקודי עם עד לפני שש שנים. הייתי גם פעילה חברתית. הייתי מגיל צעיר מאוד חברה עסוקה בתנועת נוער, הולכת לפעולות, נוסעת לטיולים ומחנות, שרה שירי מולדת ורוקדת. זו הייתה תקופה נפלאה של חיי ובקוצר רוח חיכיתי להפוך מחניכה למדריכה. ואכן בכיתה י' נהייתי מדריכה. מאוד אהבתי את הקשר עם  החניכים, והרגשתי שהפעילות איתם מוציאה ממני הרבה יצירתיות. אני לא יודעת איך הספקתי גם להיות תלמידה טובה וגם להשקיע בשלושת התחביבים האלה. בשנים האחרונות פיתחתי תחביב חדש: צילום, השקעתי בו הרבה זמן ולמידה. חלק גדול מהתמונות שלך אני צילמתי.

סבא, אני אחי, והנכדות של סבא שלי

איך זה להיות הורה?

"לידתו של אבא שלך, בני הבכור, הייתה חוויה הכי אדירה ומעצימה שהייתה לי אי פעם. פתאום משני אנשים יוצא שלישי והוא מקבל חיים משלו. היה מאוד כיף להיות הורה של אבא שלך וגם של אחיו. אביך התפתח נהדר. התחיל ללכת ולדבר מאוד מוקדם. הוא היה תינוק חכם, יפה, מצחיק וכל המשפחה מאוד אהבה אותו. בשביל ההורים שלי הוא היה נכד ראשון, ובחופשים היה נוסע אליהם לתקופות ארוכות. כל מעלותיו כללו גם שובבות והרבה פעמים הוא היה עושה מעשה קונדס, מצחיקים ולפעמים מעצבנים. אבא שלך היה ילד מאוד סקרן מילדות ועד היום. טיולים, הצגות לילדים, חוגי ספורט, פעילות בתנועה, ובמקום האחרון שיעורים. היחסים של אבא שלך ושל אחיו היו מאוד קרובים, למרות שהם ידעו גם להציק אחד לשני.

מימין: ברכה שאבא שלך כתב לי ליום ההולדת כשהיה ילד, משמאל: אבא צייר את עצמו ואת אחיו

בני השני, שצעיר מאביך בשלוש שנים, אהב יותר סרטים, קולנוע והתחבר לאבא שלך הרבה בקטע של מוזיקת רוק. אני למדתי משניהם על להקות הרוקנרול המפורסמות: קווין, האבנים המתגלגלות, רובים ושושנים והביטלס. סבא אבי ניסה להחדיר מוזיקה קלאסית אבל ללא הצלחה גדולה. אני חושבת שהוא הצליח מאוד להחדיר באבא שלך את הסקרנות ואת העניין בפוליטיקה. אביך היה תמיד מאוד משפחתי ואדיב למבוגרים והייתי גאה בו מאוד. יואב פנה לתחום העיצוב ובכך השלימו האחד את השני. כל אחד פנה לכיוון אחר.שלב מרגש נוסף עבורי היה השלב שבו אביך נישא לארבל והקים משפחה לתפארת עם שלושה בנים מופלאים."

יום הולדת וארוחת ערב אצל סבא וסבתא

מנהגי המשפחה האהובים על סבתא

"מאז שחזרתם מארצות הברית, היום האהוב עלי הוא יום שישי אחת לשבועיים, שבו אתם מגיעים לארוחת ערב. כבר מתחילת השבוע אני מתחילה לחשוב על התפריט ומשתדלת שתיהיה ארוחה מאוד טעימה. מנהג נוסף שאני מאוד אוהבת הוא ימי ההולדת שלכם. מלבד החגיגה המשפחתית, אני נוהגת לצאת ליום כיף עם כל אחד ביום הולדתו וזה כולל בדרך כלל קניית מתנה, טיול כיף ומוזיאון וארוחה במסעדה. לצערנו הקורונה קצת שיבשה אבל בקרוב נחזור לזה. מנהג אחר שאני אוהבת מאוד: מאז ששבתם ארצה, מזה שמונה שנים, אני נוהגת להגיע אליכם פעם בשבוע, לאסוף מביה"ס ומהגנים, להביא אוכל שאתם אוהבים, ואז לשחק לקרוא ובעיקר לשוחח אתכם.

הנכד: "המנהג האהוב הוא לבוא אליכם לארוחות, ולחגוג ביחד את חנוכה ולהדליק נרות (גם סבתא מאוד אוהבת את החג הזה). בנוסף אני מאוד אוהב לבוא לישון אצלכם, וכשאני קם אני מריח פנקייקים ויושב איתכם לאכול. כאשר כולם מסיימים להתארגן לאחר האוכל אני מאוד אוהב את זה שאנחנו יוצאים לטייל ומפטפטים."

תמונה משפחתית

תעסוקה

"כפי שאתה יודע, במקצועי אני פסיכולוגית. זו בעצם הקריירה השניה שלי. לפני כן עסקתי בעריכת ספרים. בסופו של דבר הרגשתי שאני אוהבת לעבוד עם אנשים, ולא רק עם אותיות, כי הם מסקרנים אותי, והבעיות שהם מעלים ופתרונן נותנים לי הרגשה טובה מאוד. אני עוסקת במקצוע כבר 40 שנה ונהנית מאוד מעיסוקי למרות שלא פעם אני עוסקת בקשיים לא פשוטים של אנשים. אני מרגישה שלמדתי המון מאנשים במהלך שנות עבודתי וכך התפתחתי.

הזוית האישית

סבתא: אתה נכד שגורם לי להרגיש גאה ושמחה כסבתא, אני אוהבת את המוסריות ההגינות שלך ביחסים עם ילדים, בזכותך אני מתעניינת בכדורגל, תגיד מאיפה יצאת כזה יפה? היה תענוג לעבור אתך את מסע ההכרות הזה. תודות למי שיזם את הרעיון, אך בעיקר תודה לך ילד אהוב, בעצם המפגש אתה מסב לי כל כך הרבה אושר. ידעת בעדינות ובעניין להטות אוזן לכל הסיפורים, שחלקם לא היו פשוטים, אך בסך הכל למדת עלינו, ואנו שנינו התקרבנו מאוד. נפלא שיש אותך בחיי. אוהבת מאוד, סבתא.

הנכד המתעד: סבתא, אין עוד מישהו שהייתי חושב לעשות איתו את התכנית, את מדהימה וחכמה מאוד, יש לי את העונג להיות הנכד שלך. בזכותך אני למדתי את הכל, אני אוהב אותך.