מאגר סיפורי מורשת

שמי נירה חוסטיק, נולדתי בבית החולים הדסה בתל אביב בשנת 1950, גרתי כל השנים בתל אביב עד לנישואיי. כיום אני גרה בהרצליה, אימא לשלושה בנים וסבתא לעשרה נכדים.

אחותי ואני 

החיים בתקופת הצנע

השנים הראשונות לאחר הקמת המדינה לא היו קלות, שנים אלה נקראו "תקופת הצנע". בחנויות לא היה את השפע שהילדים רגילים אליהם היום ורוב המצרכים נקנו בתלושים ובהקצבה לכל משפחה. במטבח אמי הייתה מבשלת על פתילייה/פרימוס, ובמעט מאוד בתים היו כיריים של גז. למקרר היה צריך להכניס בלוקים של קרח על מנת לשמור על הקור. אני זוכרת את אחיותיי הגדולות הולכות בתורנות לקנות את בלוק הקרח כל יומיים במפעל מאחוריי ביתנו בשכונת שפירא. הבתים בתקופה זו היו מאוד קטנים, גרנו שש נפשות בדירת שני חדרים, השולחן בסלון היה שולחן אוכל, שולחן להכנת שיעורים, קריאה ואירוח. מאחר ולא הייתה טלוויזיה היינו יושבים סביבו כל ערב, משחקים בדמקה, דומינו, מלחמה ועוד. בשכונה שבה גרנו היו הרבה עולים חדשים מפולין שעלו לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה, מיד לאחר קום המדינה. היחסים בין השכנים היו מעולים והילדים כמובן מיד יצרו חברויות למרות שלא ידעו כל כך טוב עברית. בבית לא הורגש חוסר במזון מאחר ואמי הייתה עקרת בית והייתה עסוקה בבישול ובהכנת אוכל ממצרכים פשוטים שיצאו טעימים להפליא. נעליים קנו לנו פעמיים בשנה: בראש השנה ובפסח, ובגדים לרוב עברו מאחות אחת לשנייה. ועם כל זאת לא הרגשנו מקופחים, ועל כל דבר קטן שההורים קנו לנו הרגשנו אושר רב. החיים בבית לא היו חריגים מבתים אחרים מאחר ואצל כולם זה היה המצב.

פגישה מקרית עם גולדה מאיר

בשנת 1958 בחגיגות יום העצמאות, יצאתי עם אבי לרחבת היכל התרבות, שם נערכו החגיגות שכללו שירים וריקודים המוניים. שם פגשנו את גולדה מאיר שהייתה אז שרת החוץ. ניגשנו אליה ולחצנו את ידה והרגשנו מאוד חשובים. זיכרון זה נצרב בי לאורך שנים ונשאר איתי עד היום על כך שזכיתי ללחוץ את ידה של השרה שהייתה מאוד מוערכת במדינה, ומי שהייתה לאחר מכן ראש ממשלת ישראל הרביעית. אני זוכרת שמאוד התרגשתי מהמעמד הזה, אירוע לא מתוכנן שנשאר בי עד היום כאישה מבוגרת.

בחרתי לספר על ילדותי על מנת שנכדי ידעו איך, באיזה זמנים ותנאים סבתא גדלה. שידעו שלא כולם נולדו לתוך עולם של שפע, ולמרות זאת היינו שמחים ומאושרים, וידענו להעריך כל דבר. אני זוכרת כילדה שלא חשבנו שחסר לנו דבר למרות שלא היה הרבה באותה תקופה, שמחנו מהדברים הקטנים וגדלנו בתקופה מאוד שונה מהיום. החיים בתקופת הילדות לימדו אותי להיות מאושרת ולהסתפק במועט, לא תמיד החומריות גורמת לנו לאושר, את השמחה אנו שואבים לרוב מהמשפחה ומהבית. המסר שלי הוא שאני מקווה מאוד שהדורות הבאים ילמדו להעריך את מה שההורים עושים למענם ונותנים להם, לא לקבל הכל כמובן מאליו כי גם ההורים שלהם גדלו בתקופה שונה מאוד מהיום.

עם אבי ואחותי

הזוית האישית

הנכדה אלה: אני למדתי מסיפור זה שלא תמיד יש הכל בחיים ולמרות הקשיים אפשר למצוא פתרון לכל בעיה. למדתי שלסבתי היו חיים לא קלים ושונים מאוד מהחיים שלי כיום. שמחתי לשמוע את הסיפור והופתעתי לגלות שהיא אפילו פגשה את גולדה מאיר. לפעמים מהסיפורים אני חושבת לעצמי שפעם כאשר לא היה את מה שיש היום היה עדיין ממש כיף, ואולי אפילו יותר.