מאגר סיפורי מורשת

שמי יולי, אני מתעדת את סבתא שלי מנוחה ברק, לבת משפחת פרוימן. סבתי מנוחה נקראה על שם סבתא מנוחה לבית משפחת סלצקי שנספתה בשואה.

סבתי מנוחה נולדה בתל אביב בשנת 1947, מספר חודשיים לפני קום המדינה. הוריה של סבתי מנוחה עלו לארץ ישראל לפני מלחמת עולם השנייה בגפם. הם עזבו את משפחתם שחיה בוורשה שבפולין ועלו לארץ. אביה של סבתא, אברהם, עלה מוורשה, ומשפחתו נספתה באושוויץ. אמה מרים עלתה מאזור וילנה ליטא ומשפחתה נספתה בבור ההריגה. הם עלו כי הם היו ציונים ורצו להקים את מדינת ישראל. בארץ התגוררו בתל אביב. אבא אברהם עבד בסלילת כבישים, בבניית מחנות צבא, ובבניית הישוב היהודי, לבסוף עבד בעיתון דבר. האם מרים הייתה תופרת חולצות גברים. הם גרו בתל אביב באזור גן מאיר.

המשפחה

ילדותי

סבתי מנוחה נולדה כאמור בתל אביב בשנת 1947. אחות לאחיה הגדול עמוס ז"ל. באותה תקופה היו מאורעות בארץ, הערבים ירו על תל אביב והבית שבו גרו ברחוב הגר"א ספג פגז ונוצר חור בבניין. סבתא מספרת: "גרנו בקומה שלישית עם משפחה נוספת והיה לנו חדר אחד עם מרפסת, שירותים ומטבח משותף. בארץ היה צנע וקשה היה להשיג אוכל באופן חופשי, לתקופה 'קראו תלושי דב יוסף', קיבלו תלושים לאוכל. והייתה הקצבה לכל משפחה. בכל בוקר חילקו חלב וקרח לבתים. מוכר הקרח היה מגיע עם חמור ועגלה ומוכר קרח וחלב.

מהאלבום המשפחתי

שכונתי וחברותי

בגיל חמש עברתי עם משפחתי לשכונה חדשה בתל אביב שנבנתה לפועלי ארץ ישראל בקריית שלום. השכונה הייתה חדשה והיה הווי של יצירה משותפת עם כל השכנים. בילדותי שיחקו הרבה בחוץ במשחקי חברה כמו: קלאס, קפיצה על חבל, כיבוש ארצות, גוגואים, גולות, מחבואים, תופסת, ומשחקי כדור. בשבתות היינו יוצאים לטבע לטייל במקווה ישראל, לקטוף פרחי בר ולטייל בין העצים והשיחים. עוד נהגנו להשחיל חרוזים מגרעיני הקיקיון, ולהשחיל שרשראות מפרחי החרצית. את בת המצווה חגגתי בביתי במסגרת משפחתית וילדי הכיתה וקיבלתי לראשונה שעון במתנה. מאוד אהבתי את שיעור התעמלות בבית הספר וגם את שיעורי החקלאות שבמסגרתו גידלו ירקות ופרחים, וביום שישי היו קונים מהתוצרת שגידלו. כשהייתי בכיתה ה' הצטיינתי בשיעורי התעמלות ונבחרתי להשתתף במכבייה הרביעית שהתקיימה באצטדיון רמת גן. גם בשעורי שחיה הצטיינתי ושלחו אותי לתחרות שחייה בברכת חולון.

יהדות מסורת וחגים בחיק המשפחה

משפחתי הייתה משפחה מסורתית. בימי שישי הדליקו נרות שבת, אכלו ארוחת ליל שבת וקידשו על היין. בחגים היו חוגגים לפי המסורת היהודית: הולכים לבית הכנסת ולעיתים חוגגים עם המשפחה המצומצמת שעלתה גם לארץ ישראל לפני המלחמה. בשבתות אהבנו לצאת לטייל בשדרות רוטשילד ולהצטלם בבגדים חגיגיים (בגדי שבת). במוצאי שבת היינו יוצאים לטייל בטיילת של תל אביב לקנות תירס חם, גלידה ופאלפל."

תחביבים

כשסבתי פרשה לגמלאות, היא התנדבה בפרויקט זה"ב בגן ובספריית דיור מוגן בית גיל-פז בכפר סבא. התחביבים של סבתי היו רקמה, היא רקמה מפיות אוכל לבית הספר (היה נהוג לאכול את ארוחת העשר על מפית). סבתי למדה לסרוג והייתה סורגת בגדים לבובות וגם הייתה עושה לבובות פאות מצמר גפן. לסבתי היו אוספים רבים כגון עטיפות של מסטיקים, עטיפות של שוקולדים, וסוכריות. היא הייתה מייבשת פרחי בר בתוך הספרים וביחד עם אחיה הם אספו בולים וסידרו באלבומים. סבתי מאוד אהבה את משחקי הרחוב עם החברות וכמובן אהבה לקרוא ספרים והחליפה קבוע ספרים בספריה. היא אהבה ללכת לתנועת הצופים, ובהמשך הייתה מדריכה. סבתי אהבה לשיר שירי ארץ ישראל, השתתפה במקהלה של בית הספר והופיעה בכנס המקהלות באולם אוהל שם בתל אביב. סבתי אהבה ללכת לים עם אחיה עמוס ז"ל והחברים.

המשפחה בהרכב מלא

צבא

בצבא הייתה סבתי מורה חיילת בעיירת הפיתוח ירוחם, שם סבתי לימדה תלמידי עולים שעלו מרומניה, מרוקו והודו. התלמידים היו חלשים מבחינה לימודית כי לא היה מי שיעזור להם בבית. התלמידים למדו יום לימודים ארוך ובצהריים קיבלו ארוחה חמה בחדר אוכל של בית הספר. את סבא שלי חיים הכירה סבתי כששירת בצבא. הוא הייתה קצין בחיל השריון ושירת ליד הישוב ירוחם, בשדה בוקר. הקצינים היו באים לבקר את המורות החיילות וכך היא הכירה את סבי חיים שהיה באימונים באזור ירוחם. לאחר הצבא הם התחתנו וגרו בבאר שבע בדיור צבאי, ושם נולדה אמי אורית בבית חולים סרוקה.

סבתא בצבא 

מקצוע ועיסוק

סבתי למדה בסמינר למורות והייתה מורה בבית ספר יסודי ולימדה כיתות א'-ג'. ההתמחות שלה הייתה בהוראת הקריאה והתלמידים שלמדו אצלה תמיד הצטיינו בקריאה, כבר בכיתה א' הם ידעו לקרוא ספרים קלים. סבתי לימדה בהרבה מקומות בארץ: ירוחם, באר שבע, ראשון לציון, מעלה אפרים ואלפי מנשה. במהלך השנים היא למדה ספרנות והייתה גם ספרנית של בית הספר ולימדה.

שירים וציצוטים

השירים שסבתי אהבה בילדותה היו שירי ילדות שאמה הייתה שרה לה כשירי ערש: "נומי נומי ילדתי", "עגלה עם סוסה", "במדינת הגמדים". כשהייתה סבתי בת 5 שלחו לכבודה הוריה ואחיה שיר לרדיו שמאוד אהבה, במדינת הגמדים. שירים נוספים שאהבה סבתי, ששמעה מפי אמה, הם שירי באליק: "רוץ בן סוסים", "נדנד", "יוסי בכינור פסי בתוף", "בנות שתיים בובותיים", "מן החלון פרח עציץ", "בערוגת הגינה", "מעבר לים", "לעבודה ולמלאכה".

פתגמים וניבים שסבתי אהבה: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברייך", "ואהבת לרעך כמוך", "אחד בפה ואחד בלב", "איזהו החכם הלומד מכל אדם", "אין דבר העומד בפני הרצון", "אל תפתח פה לשטן", "אין הביישן למד", ו-"על ראש הגנב בוער הכובע".

שיר אהוב על סבתי: 

התנדבות

סבתי מתנדבת בדיור מוגן בבית "גיל-פז" בכפר סבא. היא מתנדבת בספרית בית "גיל פז", שם היא עוזרת לדיירים לבחור ספרים, במסגרת תפקידה להמליץ לדיירים על ספרים מתאימים, היא מקטלגת את הספרים במחשב, עוטפת את הספרים, ונהנית מאוד להשתתף באירועים שלהם. סבתי גם התנדבה בפרויקט זה"ב בגן, שהתקיים בגן ילדים בכפר סבא. סבתי עזרה לגננת בהקניית הכרת האותיות והמספרים, והייתה גם אחראית על הספרייה בגן בהחלפת ספרי קריאה. כיום היא מתנדבת אצל הנכדים הקטנים ונהנית לבלות איתם.

תרבות

סבתי צרכנית תרבות, אוהבת מאוד לבלות. היא הולכת לסרטים כל ימי שלישי, הצגות, ערבי זמר והרצאות בקתדרה בכפר סבא. היא אוהבת ללכת לחוגים ולקנאטרי גלי השרון. וכמובן – לקרוא ספרים. כמו כן היא אוהבת ללכת עם הנכדים לסרטים, הצגות ומסעדות ולבלות איתם ברחבי הארץ ולצאת לטיולים.

המשפחה מורחבת

לסבתי ולסבי יש שלושה ילדים: אורית, ליאור ויאיר. לאורית הבכורה יש ארבעה ילדים: שירה, גיא, בועז ויולי. אורית היא יועצת חינוכית ועובדת בבית ספר נווה נאמן. שירה חיילת ובקרוב משתחררת. גיא סיים תיכון, מתמחה ברובוטיקה, כרגע הוא עובד בחברת הייטק ובקיץ הוא מתגייס לצבא. בועז תלמיד בחטיבה בכיתה ט', התחביב שלו הוא רובוטיקה. יולי תלמידה ביסודי בכיתה ה', התחביבים שלה הם: ריקוד, שחייה ומשחקי כדור. איתן, בעלה של אורית, הוא מהנדס בחברת הייטק. ליאור הבן השני עובד בחברת הייטק אמדוקס, ולו יש שלושה ילדים: איתי, רועי ורוני. איתי לומד בתיכון בגני תקווה. בקיץ איתי מתגייס וכיום איתי מדריך בצופים. רועי לומד בחטיבה בכיתה ט' בגני תקווה, התחביב שלו הוא כדורסל. רוני לומדת ביסודי בכיתה ו', היא אוהבת ריקוד מחול. קרן אישתו של ליאור עובדת בחברת הייטק בפרויקט סייבר. יאיר הבן הצעיר רואה חשבון, עובד בחברת קומסקו כחשב החברה ולו יש שני ילדים: יובל בן השלוש וחצי בגן טרום חובה והילי בת השנתיים, בגן פרטי בגני תקווה. אתי אשתו של יאיר גם רואת חשבון, עובדת כחשבת בחברת הייטק.

סבי חיים ברק היה איש צבא בדרגת תת אלוף בשריון, שירת כמפקד אוגדה. כיום הוא מנהל פרויקטים: הוא הקים את פרויקט הקרייה החדשה בתל אביב. הקים את פרויקט מנהרות הכרמל בחיפה. כיום מסיים פרויקט אגירה שאובה בגלבוע. סבי אוהב לקחת אותנו לטיולים ברחבי הארץ ופעם בשנה גם בחו"ל, וכמובן סיורים בפרויקטים שהוא מבצע.

המשפחה כיום

הזוית האישית

סבתא מנוחה: מאוד נהניתי להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי. נוצר לי קשר מאוד הדוק עם נכדתי יולי נהנתי להגיע כל שבוע לבית הספר רבין שבהוד השרון בימי שישי ולעבוד עם נכדתי על המחשב ולספר לה על ילדותי ועל משפחתי שהגיע ארצה לפני השואה ושגדלתי בתל אביב בתקופת קום המדינה ועל הקמת המשפחה המורכבת וחבל שהורי לא זכו לראות את השבט שנוצר אחרי השואה במדינת ישראל.

יולי: מאוד נהניתי לעשות את פרויקט הקשר הרב דורי עם סבתא שלי היה לי מאוד מעניין לשמוע את סיפורי הילדות של סבתא שלי. היה לי כיף לפגוש את סבתא שלי כל יום שישי בבוקר ולתעד את סיפור חייה, ילדותה דבריה היו מאוד מעניינים ומרתקים .