מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא ניסים רשתי, נולדתי בשכונת שבזי שבתל אביב. במפגשי תכנית  הקשר הרב דורי, ספרתי לעדי גואטה ואבישג לוי סיפורי ילדות משכונתי בתל אביב:

בגיל 4 הלכתי לאיבוד בשכונת מנשיה

בשכונה היה שוק, כל שכונת שבזי הייתה מבקרת בו, לשוק קוראים: שוק שלוש. כשהייתי בן 4 הייתי בשוק ואהבתי לשחק עם הדגים שהיו בתוך אמבטיה של המוכר דגים הייתי מכניס את הידיים לתוך המים ומשחק איתם… באה אליי ערבייה משכונת מנשיה ושאלה בערבית: "איפה אתה גר?, אתה פה לבד?" עניתי לה:" אני גר פה קרוב" ואז היא לקחה אותי על הכתפיים שלה  לבית שלה ונתנה לי לאכול אורז עם פול היה טעים… פתאום שמעתי את הצעקות של אמא שלי ואח שלי צועקים:" ניסים ניסים ואז אמרתי לערבייה:" הנה הקול של אמא שלי היא צועקת לי" ואז פתחתי את הדלת וראיתי אותם הם שמחו לראות אותי! הערבייה אמרה לאמא שלי:" הנה נתתי לו לאכול" אמא שלי ואח שלי לקחו אותי הביתה בשמחה וידעו שאם לא היו מוצאים אותי הערבים היו לוקחים אותי לעזה עם הבריחה הרי ברחו ממלחמת השחרור.  מזל שמצאו אותי כי אם לא לא הייתי כאן והיום בכלל הייתי ערבי!.

שיחקנו בתרמיל – זה היה מטען חבלה

כשהייתי בן ארבע וחצי אני וחבר שלי משה נכנסנו לבית של ערבים שברחו משכונת מנשייה בגלל מלחמת השחרור (היינו שובבים), על הקיר ראינו תיק תלוי לקחנו כיסא והורדנו את התרמיל הוא היה נורא כבד! פתחנו אותו וראינו קופסאות לקחנו אבן ומסמר והתחלנו לדפוק על הקופסא רצינו לבדוק מה יש בפנים ואז אמרתי לחבר שלי:" אולי זה פצצה, זה מסוכן בוא נלך מפה" והא ענה:" זה לא פצצה!, מה פתאום" אמרתי לו:" עם אתה לא בא אני הולך!" איך שיצאתי מהדלת של הבית שמעתי פיצוץ עז וחזק! ועשן יצא מהחדר נכנסתי פנימה וראיתי אותו שוכב על הרצפה וכולו מרוסק

הלכתי הביתה ואמא שלי ראתה אותי עצוב היא אמרה:" לי מה קרה?" "אמרתי לה הבן של אהרון המגהץ מת".  "מה עכשיו הייתם פה מה קרה?" סיפרתי לה את הסיפור… המגהץ הוא מישהו שמגהץ בגדים לאנשים כי לא לכל אחד היה מגהץ…אמא הלכה לספר לאהרון "המגהץ" מה סיפרתי לה זה הנס השני להיום! לא זה שהוא מת אלא זה שיצאתי מהחדר במזל!

אחרת שוב היה לי סיכוי לא לכתוב לכם את זה…

הלכתי לקנות חלב…

כשהייתי בן 10 לאחותי הייתה בת. שלחו אותי לקנות חלב אצל החלבן אמרו לי לקנות ליטר חלב בשביל התינוקת שהיא אחיינית שלי, בת אחותי ההליכה לשם הייתה ארוכה קילומטר בערך ואני כל כך אהבתי חלב והייתי שותה מהליטר לפחות שליש מהכמות והייתי נכנס לאחד החצרות וממלא מים בחלב בשביל שיהיה אותו כמות ושאמא לא תכעס יום אחד בטעות מיליתי כמות מים יותר גדולה מהליטר והם אמרו לי שזה נראה יותר מים מאשר חלב כי הרתיחה של החלב לא הייתה בסדר (פעם היו מרתיחים את החלב בשביל הדייסה) ואז סיפרתי את האמת ואת מה שהייתי עושה והם התחילו להפתעתי לצחוק ולצחוק והם אפילו לא כעסו!

הזוית האישית

ניסים: בחגים כל בני המשפחה המרובה שלי ,באים ושומעים את הסיפור וכולם צוחקים על זה עד עצם היום הזה…