מאגר סיפורי מורשת

בגיל 3 עליתי לארץ למחנה עולים פרדסיה. הלכתי לגן ילדים משבע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. בארבע הביאו אותי חזרה להורים שגרו באוהל עם קומקום גדול שמלא בשוקו.

לא היה לנו משחקים וגם לא ידענו לדבר עברית והיה לי מאוד קשה. לא שיתפתי פעולה עם הגננות, לאט התאקלמתי. כשפינו את מחנה העולים הגענו לכפר יונה גרנו במעברה בצריף, ואז כבר היה הרבה יותר טוב התחלתי כיתה א' בבית ספר דתי בר אילן כפר יונה.

אני זוכרת שהתחלנו ללמוד לכתוב, קיבלנו חצי מחברת. כל שבוע למדנו לכתוב אות אחת עד שלמדנו מ-א' עד-ת'. לאחר מכן לימדו אותנו כתיבה בכתב. הדגש היה על תפילת בוקר, תורה, תנ"ך,משנה, רש"י, חשבון, חקלאות, תפירה, מולדת, וגאוגרפיה. לא למדנו אנגלית! ועד היום אני מצרה על כך. בסיום בית ספר יסודי רציתי מאוד להמשיך וללמוד בתיכון מאחר ואני באה מבית עם שבעה ילדים אז היו צריכים לשלם לבית הספר והסכום היה רב ולאבי לא הייתה יכולת לשלם עבור הלימודים לכן יצאתי לעבודה. עסקתי בכול מיני תחומים וגמלה בליבי החלטה שאני ארכוש השכלה בכוחות עצמי וכך הגעתי לכל מיני קורסים והשלמתי השכלה של 12 שנות לימוד. רציתי מאוד להתגייס לצבא ואבי לא נתן לי הוא טען שאנחנו דתיים ובנות לא מתגייסות. לא היה בילויים כל הזמן שיחקנו בשכונה עם חברות וחברים הכנו בובות מסמרטוטים והיינו הכי מאושרים!!!  בעשרה גרוש שקיבלנו היינו קונים ארטיק ומקבלים עודף. החיים היו מאוד פשוטים, אבל עם הרבה שמחה כי כך כולם חיו.

בגדים  ונעליים חדשים היו קונים לנו פעמיים בשנה בראש השנה ובפסח. כשהיה מצב עוד יותר קשה נהגו לחתוך את החלק הקדמי של הנעל כי הרגל גדלה. חדר השירותים היה מחוץ לבית, לא הייתה מקלחת היינו מתקלחים בחדר בתוך גיגית עם מים שאימא שלי הייתה מחממת. אם הבגד שלבשתי היה מתבלה, אימא שלי הייתה גוזרת את החלק התחתון של השמלה שלה ותופרת לי חצאית ושמחתי הייתה רבה מאוד. זכור לי שבבית דיברנו בשפה הארמית כי ההורים שלי לא ידעו עברית. וגם לנו לכך זמן עד שלמדנו את השפה העברית לצערי הרב אני עם ילדי לא הקניתי את השפה הארמית. דיברתי איתם אך ורק עברית לדעתי אז רצו ליצור את הישראלי החדש. בכיתות השונות לא היו מסיבות סיום וגם לא ימי הולדת והדבר שהיה הכי עצוב הוא שלא היו בת מצוות.  מבחינת אוכל לא היה שפע היו מחלקים למי שיש ילדים קטנים תלושים לביצים, מרגרינה , סוכר וחלב.  בבית הינו אוכלים מרקים שעשויים מקטניות עם המון לחם המון ירק פטרוזיליה, שמיר, בצל ירוק ובזיליקום. על בשר אין מה לדבר, להורי היה מאוד קשה מאחר שהם היו מאוד עשירים בפרס עלינו לארץ ומטעמי ציונות ואהבת המדינה.

בגיל 21 התחתנתי עם ציון איש שירות בתי סוהר אני התחלתי לעבוד כסייעת בגן ילדים. לאחר הנישואים נולדו לי 4 ילדים 3 בנים ובת אחת. המשכתי לעבוד  ולחנך דורות של ילדים זוהי  היתה  אהבה גדולה להעניק חום ולמידה מאחר שאני באה מבית שהעניקו לי המון חום ואהבה  ומהורי למדתי לתת אהבה. עבדתי במשך 26 שנים  ואז פרשתי פרישה מוקדמת. יש לי אהבה בחיים והיא הבישול מצאת החמה עד צאת הנשמה, בישלתי במשך 4 שנים לאנשים פרטיים.

ילדי נישאו ירון לדבורה ונולדו לו שלושה ילדים. ביתי נישאה לגיל נולדו לה שני ילדים. בני רם נישא למיטל ונולדו לו שלושה ילדים וביניהם נכדתי ירין שאני אתה בקשר הרב דורי אוהד נישא לקרולין כך שאני סבתא לשמונה נכדים. אני תקווה שהיד עוד נטויה. אני מאוד אוהבת לסרוג לנכדים, אוהבת להשתולל ולשחק איתם בכול מה שהם רוצים מאחר ולי לא היו סבא וסבתא משני הצדדים לכן התפללתי תמיד שלילדי ולנכדי יהיו סבא וסבתא ולכן את כול אהבתי אני מקדישה להם.

הזוית האישית

סבתא- החוויה שלי מהקשר הרב דורי היא: נפלאה, את מה שעברתי סיפרתי בסיפור לנכדתי והיה לה קשה מאוד לעקל שאכן כך התנהלו הדברים. אחד המשפטים שהיא אמרה לי "אני לא הייתי שורדת בתנאים האלו" ולכן התוכנית הקשר הרב דורי היא מצוינת. וגם אתי המדריכה לקשר הרב דורי פשוט מדהימה בעבודתה אתנו. ירין שרה הנכדה – החוויה שלי מהקשר הרב דורי : למדתי על סבתי מידע רב על חייהם בשנות החמישים והשישים ממי שעבר את החוויות אז בתקופה ההיא כי את זה אי אפשר ללמוד מההיסטוריה אלה מפיהם של העוברים של התקופה ההיא.