ילדותי בשכונת הבוכרים בירושלים
הסיפור מתאר את שנות ילדותי בשכונת הבוכרים בשנות ה40 המאוחרות כשהמדינה בחיתוליה
נולדתי בשנת 1939 בירושלים, בבית חולים הדסה הר-הצופים. בן למזל ואברהם. ההורים שלי דיברו איתנו בוכרית וגם עברית. הבית שגדלנו בו היה בית של קומה אחת בשכונה הבוכרית בירושלים במרחק 300 מטר מהגבול הירדני. בבית היה חדר אחד גדול עם מטבח קטן, ושירותים משותפים לכל דיריי הבניין. הבניין ביסודו היה מרובע עם שטח פנימי מרובע והיו בו 8 משפחות שהתגוררו בו.בזמן הקמת מדינת ישראל, המצב היה קשה המלחמה התחילה והיה קושי להשיג אוכל. הממשלה שהייתה אז החליטה שלכולם יהיה אוכל במידה שווה, ולכן הוחלט להוציא פנקסי תלושים למזון. כל משפחה קיבלה מוצרי אוכל במידה שווה לפי התלושים בכמות שהייתה צריכה להספיק לשבוע לכל משפחה.
סבי וסבתי נולדו בסמרקנד שברוסיה, ובשנת 1925 עלו לארץ יחד עם 3 ילדים , 2 בנות ובן בגילאי 6-8.
הם הגיעו לישראל וקבעו את מקום מגוריהם
בירושלים בשכונת הבוכרים. סבא שלי פתח את בית
המרחץ הציבורי שהיה בשכונת הבוכרים וניהל אותו 40 שנה. אני והוריי התגוררנו בשכונת הבוכרים, בקרבה לבית המרחץ. בכל שבוע היינו
הולכים לשוק בשכונת הבוכרים. אני זוכר את ריחות התבלינים, הפירות והירקות, השוק
אופיין באווירה מיוחדת, אווירה של שבת.
זיכרונות המלחמה
בשנת 1948 בהיותי בן
9, פרצה מלחמת השחרור היות וגרנו סמוך לגבול היו
זמנים שפחדנו היינו שומעים את רעשי היריות והפגזים, ולפעמים היינו רואים אותם במעופם
מעל גגות הבתים. מהגבול הירדני במרחק כ-1 ק"מ היה בית ספר לשוטרים בריטים. מאחר
וישבו בתוך בית הספר לשוטרים צלפים ירדנים והכביש הראשי למרכז ירושלים היה בדיוק
ממולם הם החלו לירות על כל מי שעבר מצד אחד לצד שני של הכביש בשכונה והרגו אותו
ואף אדם לא יכל לעבור את הכביש מצד לצד.
סבי וסבתי, ירמיהו וצביה, היו דמויות חשובות בילדותי. סבא היה מנהל בית מרחץ והיה חזן בבית הכנסת שידע את כל התפילות
בע"פ וסבתי הייתה עקרת
בית.
בילדותי למדתי בבית ספר דתי בשם "בית ספר תחכמוני" 3
שנים לאחר מכן עברתי לבית ספר אחר כשקראו לו "בית חינוך". כשנתיים ולאחר מכן
העבירו אותי ההורים לבית ספר "אליאנס מקצועי"
ששם לימדו רק מקצוע חרטות ומסגרות.
אני זוכר, ששכנינו היו
נחמדים והיו נוהגים להזמין אותנו לחגיגות ,
פעם הוזמנו לחנוכת ביתם ובזמן הביקור הציגו בפני שלוש בחורות ומתוכן בחרתי אחת שהיא
היום אשתי. החתונה עם אשתי ציונה
הייתה באולם של בית ספר היכן שאבא שלי עבד
(בבית ספר אליאנס). המתנות שהביאו
אז לחתונה היה מכשירים ומוצרים למטבח.
בבגרותי עבדתי בחברת "המקשר" וב"אגד"
בתור נהג אוטובוס, וגם לפני שעבדתי בתור נהג אוטובוס, עבדתי
ולמדתי בבית הספר של התעשייה הצבאית גם לימודים וגם מקצוע מסגרות וחרטות, אני אהבתי לעזור לכל אחד בתחום המקצועי.
מורה מובילה: יונית בן יוסף
ביה"ס "גוונים" גדרה
תשע"ו
מילון
פנקס תלושיםחלוקת מזון באמצעות תלושים הייתה נהוגה גם בארץ בתקופת הצנע על מנת לשמור על משאבי המזון המוגבלים ולהבטיח את חלוקתם השוויונית
ציטוטים
”"בזמן הקמת מדינת ישראל, המצב היה קשה, המלחמה התחילה והיה קושי להשיג אוכל"“