מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של נחמיה

נולדתי בשנת 1941. הורי הגיעו לארץ כשלוש שנים לפני כן, והקימו משק חקלאי בקצה רעננה. היו להם ארבעה ילדים, אחד הילדים נפטר בשנה הראשונה. אני נולדתי לאחר מכן, ומשום כך נקראתי נחמיה (אמי אמרה כי ה' נחם אותה). שם המשפחה שלנו היה תמיד תנא. היו לי שתי אחיות ואח מבוגרים ממני בהרבה. כולם חיים עדיין.

הבית שגדלתי בו , היה בעצם צריף אותו בנה אבי במו ידיו. הצריף היה בלב השדות רחוק  מהמושבה. לא היה בו חשמל ובתחילה גם לא היו מרצפות, מים זורמים או שירותים. החיים היו קשים והדרך למרכז המושבה ארכה יותר מחצי שעת הליכה. למרות זאת הייתה לי ילדות מאושרת, יכולתי לשחק בשדות ועם בעלי החיים שהיו במשק.

לא הרביתי לשחק עם ילדים אחרים כיוון שגרתי רחוק. את החגים בילינו בדרך כלל בבית או בטיולים בסביבה. לעתים הגיעו אלינו קרובים או מכרים. לא היו מאכלים מיוחדים לחגים, אכלנו בעיקר ירקות טריים או מבושלים, מרקים ובשר עוף.

למדתי שירים בגרמנית מפי אמי, וכן שירים בעברית בגן ובבית הספר.

למדתי שנה אחת בלבד בגן ילדים, משם עברתי ישר לבית הספר העממי ( הנקרא היום מגד). לא היו אז חטיבות ביניים, ובית הספר העממי היה בן שמונה כיתות. הייתה לנו מחנכת מכיתה א' עד כיתה ח' (פרט לכיתה ג'). היא לימדה כמעט את כל המקצועות והוציאה אותנו אל הטבע לעתים קרובות. לא היה ברעננה בית ספר תיכון ולכן למדתי בתיכון בתל אביב.

לאחר לימודי הייתי בצבא, ולאחר מכן למדתי באוניברסיטה. עבודתי הראשונה הייתה בתקופת לימודי, ולאחר מכן עבדתי בתל אביב בחברת יצוא.

כמי שגדל  בישראל חוויתי כמה מלחמות. כילד אני זוכר חיילים בריטיים וממדינות אחרות אשר שהו בארץ בתקופת מלחמת העולם השנייה.

מלחמת השחרור פרצה כאשר הייתי בכיתה א', אחי ואחותי הגדולים היו בצבא. בתקופת מבצע סיני (1956) הייתי בכיתה י', ואחי ושתי אחיותיי היו בצבא. אני עצמי התגייסתי בשנת 1959 ליחידה קרבית והייתי קצין. בשירות המילואים השתתפתי במלחמת ששת הימים, בהתשה ובמלחמת יום הכיפורים. מרבית השירות הייתה בסיני והגעתי לתפקיד מג"ד (מפקד גדוד).

במסגרת מקומות עבודתי הראשונים, נסעתי לחו"ל לעתים קרובות. מאוחר יותר כאשר עבדתי כחקלאי ברעננה, ביקרתי בחו"ל עם משפחתי.

עבדתי כמנהל בחברות יצוא, ולאחר מכן במשך כשלושים שנה כחקלאי במשק המשפחתי. אהבתי מאוד את עבודתי. מילאתי גם תפקידים ציבוריים שונים.

הכרתי את רעייתי בתקופת עבודתי בתל אביב לפני ארבעים ושמונה שנים. הייתה לנו חתונה צנועה בתל אביב, ונולדו לנו שלושה ילדים שהם היום בני ארבעים ויותר, ויש לנו שמונה נכדים.

כיום אינני עובד כבעבר, ואני עוסק בעיקר בפעילות התנדבותית ברעננה. בתקופה שעבדתי, השתמשתי בידע שרכשתי בלימודי הכלכלה באוניברסיטה, וכן בשפות זרות בהן שלטתי. אני ממשיך לרכוש ידע במסגרות שונות.

ילדי נשואים ויש להם ילדים משלהם – וכולם גרים בארץ.

יש לי שתי בנות ובן ושמונה נכדים בסך הכל. אני רואה אותם לעתים קרובות (לפחות פעם או פעמיים בשבוע). כל ילדי רכשו השכלה גבוהה, וכולם עוסקים במקצועות מעניינים תודות להשכלתם.

למרות שאינני עוסק בעבודה מלאה, אני עדיין קם מוקדם מאוד בבוקר ותמיד יש לי מה לעשות.

הזוית האישית

התכנית חשובה ביותר ליצירת קשר בין הדורות. אני מאחל לך שבעוד שישים וחמש שנה תזכי לשבת אם ילד הוא לספר לו על תולדות חייך.