ילדותי ברחובות
נולדתי בשבוע חנוכה בשנת 1945. אני בן רביעי למשפחה, הצעיר מבניהם. בדרך כלל אומרים כי ילדים קטנים הם גם מפונקים אך איני חושב כך, משום שלא הייתי מפונק.
אירועי בילדות:
הראשון הראשון שאזכיר היה כאשר הייתי בגן. נהגתי לברוח מן הגן ולחצות בטיפשותי את הכביש, למרות שלא היו הרבה מכוניות. ביתי היה קרוב לגן והגננות
היו נאלצות לרדוף אחריי ולהחזיר אותי לגן.
השני בערב ל"ג בעומר. הוריי
לא הסכימו שאצטרף למדורת הכיתה, אז החלטתי להקים מדורה פרטית בחג. בביתי היה מחסן שבו נמצאו ניירות
עטיפה של פירות הדר. לקחתי כמה מן הניירות, ובנוסף לקחתי מן המטבח גפרורים והדלקתי לי
מדורה קטנה בין הרגליים. הצלקת הייתה גדולה והוריי נאלצו לשלוח אותי אל בית החולים
הדסה בתל אביב. צלקתי נשארה עד היום, תזכורת למאורע השובב.
בואו נדלג על בית הספר היסודי. בתיכון למדתי בביה"ס אורט ברחובות, במגמת מכניקה כללית.
לצבא התגייסתי לנח"ל. במילואים השתתפתי בחטיבת הצנחנים, משחררי ירושלים בשנת 1967.
במלחמה זו נפצעתי קלות ברגל, דבר שלא פוגע בתפקוד היום יומי.
מילון
בית חולים הדסהבית חולים שפעל משנת 1918 עד 1992. ברוב השנים פעל ברחוב בלפור 8.
ציטוטים
”גדלתי בארץ“