מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה למשפחת כהן בעיר הבירה בוקרסט בתאריך 17.12.1946. שמות הורי הם: אבא ראובן, אמא זהבה.

רומניה הייתה ארץ קומוניסטית ואנטישמית כלפי היהודים. הרבה משפחות יהודיות ניסו לעבור את גבולות רומניה ולהגיע לפלסטינה בשנת 1947.

כך הכל התחיל….

כשהייתי בת שלושה חודשים הורי עם קבוצה של צעירים וצעירות  ניסו לעבור את גבולות רומניה להונגריה. משם תיכננו להגיע לנמל ולעלות לאוניה לארץ. בגבול עם הונגריה אני בכיתי וכתוצאה מזה תפסו את הורי אותנו) כלאו אותנו בבית הכלא למשך שלושה ימים. לאחר שלושת ימי הזוועה בבית הכלא ההונגרי גורשנו חזרה לרומניה. הורי לא חזרו לבוקרסט אלה נשארו במקום אליו גורשנו, סיגט בטרנסילבניה. לאחר שנתיים נולד לי אח והורי בחרו לו בשם רוני, התאריך שהוא נולד היה 8.12.1948.

סיגט עיר ילדותי

סיגט היא עיירה בצפון רומניה בגבול המערבי עם הונגריה ובגבול הצפוני אוקרינה שאז הייתה שייכת לגוש הרוסי. לפני המלחמה סיגט הייתה הומה יהודים. רובם נלקחו בשנת 1945 למחנה ריכוז ששמו היה אושביץ בירקנאו. חלק גדול מהיהודים שנלקחו נשרפו בתנורי המחנה. מעטים ששרדו במחנות חזרו הביתה לסיגט.

בית הספר היסודי

בית ספר יסודי היה בית ספר שהכין בחלקו השני התיכון להוראה. אני למדתי בבית הספר רק בחלקו הראשון. הייתי מאוד נמוכה יחסית לילדי הכיתה. הייתי תלמידה מאוד טובה בעיקר בחשבון. כאשר אחד התלמידים בכיתות הגבוהות לא ידעו לפתור בעיה בחשבון היו מביאים אותי לפתור את הבעיה על הלוח, ובגלל שהייתי נמוכה היו שמים לי כיסא ליד הלוח כדי שאני אגיע אליו.

באחד הימים בחזרה מבית הספר פגשתי כמה בנים שהתחילו לקרוא לי יהודייה מסריחה ומשכו לי בצמות. הגעתי הביתה בוכה וכאשר אבי שאל אותי מה קרה סיפרתי. לאחר מכן הוא לקח את ידי ואמר:" יש לך אגרופים? אם כן תשתמשי בהם"!!! מאז כולם ידעו שלא מתעסקים איתי! חוש הצדק היה מאוד חזק ולא פעם גוננתי על החלשים.

בית ספר תיכון

אחרי שסיימתי בית ספר יסודי עברתי לתיכון. הייתי במגמה מתמתיקה פיזיקה, הכיתה הייתה ברובה בנים ( גם רומנים וגם יהודים )! הישתלבתי טוב מאוד. חוץ מהלימודים היה לי עם מי ללכת מכות בהפסקות. היה מנהג בבית ספר שבכל סוף שבוע העמידו את כל תלמידי הבית ספר בח' גדול מאוווד!!! מנהל בית הספר דיבר על השגי התלמידים ובהמשך ביקש שהתלמידים שקרא בשמם יעשו צעד קדימה! אלו היו תלמידים שקיבלו ציון נמוך בהתנהגות. בין רוב הבנים הייתה ילדה בשם דניאלה כהן ( אני!!! )

היה בכיתה ילד יהודי נמוך קומה ומאוד רזה שהבנים הגבוהים והגדולים אהבו להרביץ ולקלל אותו. הוא ידע שאם אני בסביבה הוא לא בסכנה.!.

עלייה לארץ ישראל

בתאריך 6.8.1963 שטנו באנייה ששמה איזמיר והגענו לחיפה! על האנייה היו צעירים וצעירות. אירגנו אותנו בקבוצות שהיו אמורים לשלוח אותם לקיבוצים לצורך לימוד השפה העברית. אני נישלחתי לקיבוץ כפר מסריק עם עוד כמה ח'ברה מהאנייה. בקבוץ למדתי עברית. לאחר חצי שנה בקיבוץ חזרתי הביתה לנצרת אלית ששם גרו הורי. באותה שנה התחלתי ללמוד שירטוט טכני בחיפה. לאחר מכן התחלתי לעבוד במינהל מקרקעי ישראל.

הכרות עם בעלי לעתיד!!!

שנה לאחר שחזרתי מהקיבוץ הכרתי את שמואל פישר רשף. בתאריך 17.6.1969 התחתנו במקום יפיפה מדהים עם נשיקות. שמואל התגייס לצבא ושירת 25 שנה והגיע לדרגת התת אלוף-קצין תותחנים ראשי.

אני ושמואל ביום נישואינו

בונים משפחה

היום אני אמא לשני ילדים ששמם אביב ואורית. סבתא לחמישה נכדים. אני גרה באחוזת פולג, דיור מוגן.. מאוד נהנית מהקירבה לנכדים שהם אור חיי!!!

משפחתנו

המצגת שלנו

הזוית האישית

נגה: נהניתי בעבודה והכרתי את סבתא הרבה יותר לעומק. למדתי יותר טוב מחשב כלומר להשתמש במייל ובקבצים מסוימים. הבנתי שלכל אחד יש עבר גדול ומעניין!

סבתא דניאלה: היה קשה לי בהתחלה כי לא ידעתי איך לעשות מצגת ולהעתיק תמונות. בסוף הבנתי את הקטע. אני מאוד שמחה שלקחתי חלק בתכנית הקשר הרב דורי!!!

מתעדות יחדיו  את סיפורה של סבתא