ילדותי ברומניה – תומר שואל וסבא אילן מספר
הורי קנו לי פרה
ילדות ויחוס משפחתי
נולדתי ב1947 בעיר קטנה ברומניה בשם Moinesti, שנמצאת בהרי "הקרפטים" במחוז Bacau בחבל ארץ Moldova, לא הרחק מגבול
אוקראינה. בעיר
כ 25,000 תושבים מתוכם כ 525 משפחות
יהודיות. האזור היה עשיר בגז ונפט טבעי.
לאבי היו שני בתים ברחוב הראשי: str
Tudor Vladimirescu 262 Bis Moinesti, הכתובת
ושם הרחוב קיימים עד עצם היום הזה 2016. הבתים היו ממוקמים מול בנין המפלגה השלטת Partidul Muncitoresc
Roman, מרחק 10 בתים מבניין המשטרה המקומית והמשטרה החשאית "Securitate". באחד
הבניינים גרה משפחתנו ארבע נפשות + סבי שלום, בעוד הבניין השני הושכר לספריה העירונית – Biblioteca Raionala Moinesti.
גדלתי
במשטר קומוניסטי רודני בו היהודים נרדפו ע"י המשטרה חשאית. שמי
הפרטי היה שם של גוי – Simchas
Mauriciu כמו ליתר בני משפחתי על מנת להצניע את זהותנו ובכדי להימנע מקריאות גנאי הנהוגות
ליהודים כמו Jidan ויחס משפיל אחר. חוץ מהאווירה שתיארתי, לאחותי חנה (Simchas Anisoara1941-2012) ולי הייתה ילדות רגילה בחיק משפחתנו. אבי
שלמה (Simchas Solomon
Sloima 1909-1995), אמי סימה מבית Helfman (Simchas
Simelia 1915-1992 וסבי יעקב (Simchas Iancu Strul
1872-1962).
המשפחה שלי
סבי
היה בעל ארבעה בורות עשירים בנפט בכפר Solontz. כינויי הבורות היה על פי תפוקתם: הרביעי לא זוכר..?..puturoasa ;flocioaia; sterpa; עד
כאן זאת משפחתי הגרעינית שגרנו יחד.
סבתי
חנה (Simchas Ana) מבית Beinisch, שלא
הכרתי, נפטרה בגיל 52. סבתי פאני מבית Helfman, כמעט ולא הכרתי גם.
נישואי הורי
Fany Helfman Ana Simchas
אבי שלמה, למד בבית ספר יהודי: Scoala Israelita Moinesti אשר הולאם במשטר הקומוניסטי ושופץ כפי שנראה כיום (הבניין הוקם במאה ה 18). אבי שלמה שירת בצבא הרומני בחיל הפרשים הנקרא ( Calaras cu Schimbu), התגייס
לצבא עם סוסו הפרטי שנקנה ע"י אחיו הבכור משה, אשר שירת בחיל
הפרשים ועל פי החוק הרומני אדם שהתגייס עם סוסו הפרטי לא נשלח לחזית.
לאחר
השרות הצבאי עזב את הבית עבד בערים Galati ו Brasov
כעוזר מוכר בחנות בדים. חרוץ מאוד,
השכים בבקר לסדר את החנות, למד למכור, היה מוערך וכך התקדם. עסק
במסחר מספר שנים, חזר ל Moinesti ונשא את אמי סימליה ב1937. לימים יסדו חנות מצליחה לבדים בסיטונאות manufactura si galanterie "La Ruletta".
נישואי הוריאח
אחר מלך, התגורר בעיר אחרת Buchush, והאח הקטן
שביניהם, לאון, נשא לאשה את פאולה, אחות של אמי, כך ששני אחים נשאו לשתי אחיות. האח ליאון, הציוני שבין כולם, עלה לארץ בשנות החמישים והשתלב בתעשייה צבאית.
הורי
קנו לי פרה
בילדותי סבלתי מכאבי בטן שלדברי הרופא מקורם היה בחלב שנקנה מדי יום מחקלאים שונים
בשוק. הרופא המליץ שאשתה חלב מפרה אחד ויחידה. הורי בנו בחצר רפת וקנו פרה במיוחד
עבורי (המבנה עם הגג המשופע). לא
היה לנו מקרר לאחסון מוצרים בקירור, ירקות , פירות אלא מרתפים תחת הבית ובחצר. לא
היה לנו טלפון עד שנת 1957 והיינו בין הבודדים בעיר שקיבלנו אחרי המתנה של כשנתיים.
תיאור פעילות משפחתית והתנהלות לפי 4 עונות השנה.
- עונת הקיץ – הורי וסבי השתדלו לספק כל צורכנו החומריים והרוחניים במידת האפשר שהיו זמינות: משחקים, השכלה, תחביבים,קייטנות, נופשים בים השחור, חופשים אצל בני דודים אשר גרו בערים אחרות, איסוף בולים. הייתה לנו סככה מלאה בשובכים בה גידלנו כ 22 זוגות יונים שהאכלתי מדי יום, רכיבה על אופניים ועוד.
- עונת הסתיו – התאפיינה בעבודות תחזוקה והכנה לחורף: זמן לאיסוף פירות להכנת ריבות, ירקות להחמצה והכנת שימורים לחורף. הכנת מאגר עצים חתוכים דק על מנת להכניסם בדלתות הצרות של תנורי ההסקה. התנורים היו ענקיים (כמו ארון בגדים) בנויים מלבני טרקוטה ומעוצבים כך שהחום היה נשמר כל הלילה. הורי פינקו אותנו בחימום הפיג'מות על התנורים לפני השינה ואחרי המקלחת. ב 1956 הותקנה לתנורים מערכת צנרת הסקה בגז מתאן היות שכמו שהזכרתי גרנו באזור עשיר בגז ונפט כמשאבים טבעיים, תיקוני מרזבים כהכנה לחורף המושלג , טמפרטורה כ 20- מעלות c? .בדיקת תקינות אתים מעץ לפינוי שלגים אשר לעתים חסמו כניסה לביתנו עד כ מעל 1.00 מטר גובה שלג. בית הספר-פעילות נוספת בסתיו: עזרה למשקים חקלאים בקטיף. הייתי מחויב להיות חבר בתנועת נוער קומוניסטי " Pionier" ומחויבות הכיתות לצאת למשקים חקלאים הנקראים "g.a.c "(Gospodarie Agricola Colectiva ) ולעזור לחקלאים לערום חבילות חציר, קטיף תירס ועוד.
- עונת החורף וחוויותיה: קור
ושלג כבד; טמפרטורה מתחת למינוס 20 מעלות אבי היה קם מוקדם לפנות את השלג מהכניסה לחנות, מכין לי קפה חם וכריכים לבית הספר. לבשתי מעילים עבים וכובע מצמר כבשים. מרחק הליכה רגלית כחצי שעה. לאחר הכנת השיעורים אחה"צ נפגשתי
עם חברים יהודים וגויים וגלשנו תוך כדי תחרויות במגלשת שלג במדרון הפארק. בחגי החורף נהנתי ממתנות משני הצדדים –
בחג החנוכה שיחקנו בסביבונים שרנו שירים וקיבלנו מתנות, דמי חנוכה ומטבעות
שוקולד.בשנה
האזרחית החדשה הגויים חגגו, הכינו עצי אשוח מקושטים וחילקו מתנות אשר "הזקן
האגדי " הביא לילדים ולמחרת הילדים בגן ובבית הספר סיפרו מה כל אחד קיבל . הורי, כדי שלא ארגיש מקופח היו מכינים לי עץ אשוח קטן ושאלו על משאלת לב למתנה שהייתי
שמח לקבל. בקשתי מגלשיים סקי ומצאתי אותם ליד מיטתי בבוקר שלמחרת
עם הסיפור ש "הזקן האגדי " חדר דרך הארובות האח והביא לי את המתנה.
המנהג של צעירים הגויים לפקוד ולברך ("mergerea cu colindu ") משפחות העיר לשנה החדשה. התארגנו חבורות בתלבושות ססגוניות אשר ברכו תוך כדי הרקדה של "דובים" (צעירים לבושים בפרוות דובים) ושירה בצלילי, תופים ענקים, משרוקיות, חלילים והמולה גדולה. בסוף היו אוספים כסף. אבי אירח אצלנו גם חבורה כזאת על מנת להראות לי שהם לא מרקידים דובים אמתיים ושאין לי ממה לפחד.
אני זוכר משחקים שאמי קנתה
לי כמו ציפורים קופצות על ידי מתיחת קפיץ
עם מפתח, מכוניות, רכבת חשמלית, משחקי כדורגל, כדור יד,דומינו, שח מט, אביזרי טניס שולחן ועוד. השתתפתי בחוגי העשרה: שעורי מוזיקה פרטים ללימוד אקורדיון, כינור ופסנתר.
מנהגים
וחינוך יהודי שקיבלתי
היו
לי חברים למשחקים גויים רומנים ומספר מצומצם של חברים יהודים כ 6 חברים בני גילי. הורי
דאגו לחינוך יהודי בנוסף לבית הספר ממלכתי ורשמו אותי ל "חדר" מסגרת
חינוך יהודי אצל רב העיר בשם Barit בה השתתפו גם יתר חברי היהודים ולמדנו קרא וכתוב. האותיות היו עבריות
אך הקריאה הייתה באידיש השגורה אצל יהודי מזרח אירופה. השיעורים היו מרתקים
ובנוכחות מלאה כאשר הרב היה מספר סיפורים מהתנ"ך. למדנו על חגי ישראל
והתפללנו בבית הכנסת העירוני ששימש כמקום מפגש
חברתי בין מבוגרים וילדים. אני זוכר את
חגי "שמחת תורה" בבית הכנסת ,
כאשר אבי וסבי הכינו לנו מדלעת עששיות רוקנו את הגרעינים וסתתו בדלעת פנים של בן
אדם עם עיניים חתוכות בעיגול, אף בחיתוך משולש ופה חתוך בצורת קשת, בפנים קבעו
נר דולק. כך הלכנו ביד אחת עם הדלעת הדולקת
וביד שנייה עם דגל מקרטון צבעוני כשתפוח
עץ נעוץ בראשו. חגגנו בריקודים את שמחת התורה וכמובן הייתה תחרות של מי הדלעת הכי מקושטת…
בגיל
13 חגגו לי בר מצווה, חגיגה משפחתית ועם
החברים.
הכנות ותכנון לעליה לארץ ישראל
התלבטויות
לא קלות של הורי קדמו להחלטה לעלות בגיל מבוגר יחסית לארץ. אבי בן 55 ללא מקצוע ושפה, רכוש מינימלי, מותר היה לשאת כ 70 ק"ג חפצים אישים לכל אחד מבני המשפחה. ההחלטה להשאיר רכוש: שני הבתים שהיו לנו ללא זכות למכרם, לחצים ממני ומאחותי לעלות
לארץ והכי גרוע לצאת ללא אחותי אשר בינתיים
התחתנה ולא ידענו מתי היא תקבל היתר יציאה לארץ במסגרת איחוד משפחות.
בחתונה של אחותי
הורי הגישו בקשה לעליה לשלטונות הרומנים
וקיבלנו היתר יציאה (Certificat de Calatorie) החל מ17
לינואר 1964 בתוקף לשנה זמן התארגנות לחיסול כל
הפעילויות וחובות כספיים כלפי המדינה. חיכינו
עד שאסיים את בית הספר, מכרנו מה שהיה ניתן למכור מהמטלטלים פרט לרהוט וכעבור שנה יצאנו לדרך החדשה ועלינו לארץ . היציאה הייתה באישון לילה, בגלל
שהרומנים נתנו לנו הרגשה של בוגדים, מתחנת הרכבת נסענו לשדה התעופה.
תחנת הרכבת ממנה יצאנו לכוון אחד,
עליה לארץ ישראל .
Moinesti Romania 1964. יצאנו
בטיסה לאיטליה בה שהינו כשלושה שבועות בעיירה Pozzuli
ליד Napoli ולאחר
כשבוע שייט סוער בים התיכון, על סיפונה של אוניה איטלקית בשם "Enotria", הגענו לנמל
חיפה.
להמשך קריאה על החיים החדשים בישראל…
תשע"ו – 2016
מילון
securitateמשטרה חשאית ברומנית
ציטוטים
”nu sta cati sta norocul“