מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיירה קטנה במחוז טרנסילבניה (מקום הולדתו של הרוזן דרקולה!) למשפחה ציונית שומרי מסורת. סבא שלי הכין צעירים להכשרה לעלייה לקיבוצים. סבא עלה לארץ בשנת 1950 היה גר בצפת ועבד כגנן בבית החולים בצפת.

אחרי שנת 1950 סגרו את גבולות רומניה. השלטון הקומוניסטי לא אפשר ליהודי רומניה לעלות לארץ ישראל. לכן, אנחנו: הורי בטי ויהודה מאיר אחותי הגדולה מרים ואני לא יכולנו להגיע לארץ ישראל.

אחרי העלייה של סבא נשארנו ברומניה עד שנת 1958 ואז קיבלנו את הויזה שאפשרה לנו להגיע סוף כל סוף לארץ  ישראל. אנחנו היינו הראשונים בעיירה האצג שברומניה שהורשו לעלות.

זיכרונותיי מעיירת הילדות שלי

בעיירה בה התגוררתי היהודים היו מאוד מגובשים, הקהילה היהודית הייתה מלוכדת ופעילה. היה לנו בית כנסת, מקווה אליו היינו הולכים פעם בשבוע על מנת להתרחץ, זאת כיון שלא היו בבתים מים זורמים.

זכור לי כי בחצר של הבית שלנו הייתה באר, ממנה היינו שואבים מים בדלי מתכת שהיה קשור בחבל. כשהייתי קטנה הייתי מפחדת ליפול לתוך הבאר.

זכור לי כי היינו מציינים את כל חגי ישראל בתוך העיירה האצג שברומניה. כילדים בזמן התפילה היינו נוהגים לשחק בטיפוס על עצים ובהמחזת מיני מחזות כגון המלט, אותלו מאת שייקספיר וכדומה.

בעיירה האצג שברומניה החורף היה קשה מאוד. הטמפרטורה הייתה יכולה לצנוח עד לכ 25 מעלות מתחת לאפס, זהו אקלים קיצוני מאוד ושנה מהאקלים הארץ ישראלי.  הקיץ לעומת זאת היה חמים ונעים, אם כי עדיין ירדו בו גשמים לא מעטים. רק אז בתקופה זו היה מותר לי להסתובב יחפה בשלוליות.

למדתי בבית הספר בעיירה בו למדו כל הילדים מכל הדתות ולא רק היהודים. , שם למדנו בשפה הרומנית. אציין כי בבית אבי דיברנו בהונגרית. פעם בשבוע אמי הייתה מכינה בצק ללחם ואני הייתי מביאה אותו למאפייה. בצהריים בסופו של יום הלימודים, הייתי מביאה את הלחם שנאפה מוכן הביתה. תמיד הייתי נוהגת להוריד חתיכה מהלחם ולאכול בדרך. כאשר התבשרנו שאנו עולים לארץ ישראל מכרנו את כל הרכוש שלנו אך היה מותר להביא רק חלק מהדברים. הגענו לשיכון בנצרת עלית שהייתה אז בתחילת דרכה. כאשר הגענו היה חושך ולמחרת כשקמנו ופתחנו חלונות שאלתי את הורי האם אנחנו במדבר?

במהלך שנותיי הגעתי לישוב גדרה, שם עבדתי בביה"ח קפלן שברחובות כמנחת סדנאות לילדות, וכעת אני ממשיכה להתנדב כאחות.

הזוית האישית

במהלך כתיבת העבודה עם סבתא גיליתי דברים רבים גם עליה וגם על בני משפחתי. למדתי על השוני בין התקופה שאני חיה בה לבין תקופת הילדות של סבתא שלי ברומניה. אני מעריכה מאוד את סבתא ובני המשפחה שהתמודדו עם הקשיים של העלייה והצליחו להתאקלם כאן בארץ ולעשות דברים מאוד משמעותיים.