מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1952 בקיבוץ כפר דרום. בת בכורה להורי, יהושוע ועליזה, שעלו לארץ מטוניס. אימי קראה לי תמר, על שם הקיבוצניקית שנשלחה לטוניס בכדי להעלות עולים לארץ. אמי ראתה בה את דמות צברית המושלמת וכך רצתה שתהיה בתה הבכורה שזה עתה נולדה בארץ ישראל. בקיבוץ, חייתי בבית ילדים יחד עם בני כיתתי. הייתה לנו מטפלת שדאגה לנו לכל מחסורנו. אכלנו, שיחקנו ובילינו ביחד שעות רבות. בשעות אחר הצהרים ביליתי עם הורי ובערב החזירו אותנו לבית הילדים לשינה משותפת. אמי עבדה במחסן בגדים ואבי הגשים את חלומו לעבד את אדמת הארץ.

אני בת חמש

החיים בקיבוץ היו זרים לאמי שבאה מטוניס, שם גדלה וחיה עם משפחתה המורחבת. הריחוק מהילדים והאכילה בחדר האוכל היו קשים לה במיוחד.

ניר עציון

בשנת 1959 עזבנו את הקיבוץ  ועברנו למשק שיתופי ניר עציון שבהרי הכרמל, משק שהוקם לאחר נפילת כפר עציון במלחמת השחרור. ניר עציון הנו ישוב עטוף בירק, עצים, פרחים, ונוף מדהים לים. אהבנו לבנות בתים על ענפי העצים ובשיחים שגדלו סביבנו. בימי החורף טיילנו ביערות הכרמל והשתכשכנו במעיינות הרבים שהיו שם. ידענו את שמות הפרחים הרבים שפרחו במלוא הדרם. בימי העצמאות אבי נהג לרתום סוס לעגלה ויחד עם כל המשפחה נסענו לטייל בשבילי היער בו ערכנו פיקניק בצל העצים. הורי, שרצו מאוד להשתלב כישראלים לכל דבר, נאלצו לוותר על המסורת, התרבות, השפה והמנהגים שהיו להם בטוניס.

בשנת 1965  סבי וסבתי מצד אמי, עלו לארץ וחיו אתנו בניר עציון. בילדותי, לרוב הילדים לא היו סבא וסבתא – אנחנו זכינו לכך. סבא וסבתא שהיו ציונים, אהבו את ארץ ישראל וחלמו לחיות בה. הם עלו לארץ למרות גילם המתקדם ונפרדו ממשפחה וחברים. סבתא שרה אהבה לספר לנו על החיים בטוניס, על הקהילה היהודית, על המנהגים ועל התרבות. שמענו פיוטים וניגונים ששרו באירועים שונים, דרכם הכרנו את המשפחה שחיה ביחד בטוניס. שמענו על החיים ברחוב בו גרו ערבים ויהודים בשכנות טובה.

ממטבחה של סבתא תמיד עלו ריחות נעימים של תבשלים טוניסאים טעימים. בימי שישי עזרתי לסבתא בניקוי הבית לשבת. בליל הסדר התאספנו כל המשפחה המורחבת בביתה של סבתא וקראנו את ההגדה לפי הנוסח הטוניסאי, שמאוד הצחיק אותנו. סבתא שרה הייתה אישה חכמה וצדיקה מאוד. בשעות הפנאי למדה תורה וזוהר ביחד עם סבא. עשתה הרבה חסדים ומעשים טובים. היא אימצה 15 ילדים, כאשר בכל יום הכינה עבורם ארוחת צהרים חמה. לשם כך אספה תרומות מחבריה היהודים. גם הרוכלים הערבים ששמעו על מעשיה הטובים, בקשו להשתתף ותרמו ארגזי ירקות ופירות.

אמי, אני עם סבא משה וסבתא שרה

כילדה שגדלה במשק חקלאי, אהבתי ללכת עם אבי בשדות המשק ולראות איך הכותנה גדלה, להשתתף באסיף הכותנה, לקפוץ ולהתחבא בכותנה שנאספה. הצטרפתי לאבי בתורנות הוצאת הפרות למרעה. שם חוויתי המלטה של עגל בחיק הטבע. כשחזרנו מבית הספר, היינו מלווים את הכבשים לדיר ואהבנו להסתובב על קרוסלת החליבה שלהם. במשך השבוע עבדנו בענפים שונים במשק. אני עבדתי בבית הארחה. בימי הקיץ נסענו לים, בילוי שהיה חביב עלינו במיוחד. שיחקנו בחול ולמדנו שחיה. בימי ששי כשחזרנו הביתה מהים, נאלצנו לחכות בתור עד שכל המשפחה התקלחה. כשלא הייתה לנו סבלנות לחכות, פתחנו את המים בממטרה שבגינה ובצהלות שמחה שטפנו את החול הרב שנדבק לגופנו. השלווה והפסטורליות שסבבו אותנו במשק החבוי בין עצי החורש נגדעה בליל ששי אחד בו פרצה שריפת ענק בכרמל, שאיימה לכלות כל אשר בדרכה. הנשים והילדים נאלצו להתפנות והגברים נשארו לכבות את השריפה. באותה שריפה נשרפו עצים רבים, בתים שהיו בקצה המשק וכן חלק מבית הספר שלנו. תוך מספר שעות הפך גן העדן שלנו לשדה חרוך.

בילדותי, אבא אהב מאוד לספר לנו סיפורים לפני השינה מספר שנקרא משלי לה פונטיין – ספר משלים מעולם החי שתורגם מצרפתית. בנמשל של אותם משלים היה מוסר השכל ולימוד על מידות טובות. גם אני ממשיכה לספר לנכדי את אותם משלים מהם אנחנו לומדים רבות על החיים. במשפחה היינו ארבע בנות.  כשנולד אחי הקטן, הודיעו בכריזה של בית הארחה שלמשפחת סעדון נולד בן. הייתה זו  שמחה של כל המשק. בהמשך נולד עוד אח שקטן ממני ב – 17 שנים.

נהגתי לעזור לאמי בעבודות הבית: שמירה על אחי הקטנים, שטיפת כלים וגיהוץ הכביסה. היה לנו בית שמח למרות שגרנו בצפיפות בדירה קטנה. אבא ואימא אהבו מאוד לשיר שירי ארץ ישראל וניגונים חסידיים. בכול סעודות השבת התענגנו על זמירות השבת. אמי הייתה מורה לריקודי עם. לפעמים היינו מזיזים את הריהוט שבסלון ורוקדים לצלילי השירים שבקעו מהפטפון הישן שלנו. בפורים, אבא ואימא (שידעה לתפור) הכינו לי תחפושות מקוריות ומושקעות. לא פעם זכיתי בפרסים על כך.

החיים במשק התנהלו כמו בקיבוץ, חוץ מהשינה המשותפת. למדנו בגן ובבית הספר שבמשק. הייתה ועדת חינוך שאחראית על הנושאים שקשורים בחינוך וכן ארגון חופשות וקייטנות. ועדת תרבות שדאגה לתרבות ולפנאי, למסיבות בחגים  ולאירועים מיוחדים. הייתה גם ועדת בריאות שאחראית לענייני בריאות ורפואת שיניים. פעם בשנה יצאנו לקייטנה מושקעת מחוץ למשק עם הרבה כיופים ופינוקים – כל השנה חיכינו לה.

היום כשאני בת 65 אני מודעת להשפעה הרבה שהייתה לשנים בהם גדלתי במשק על עיצוב אישיותי, על הערכים להם חונכתי. מעל לכל אני מעריכה את האהבה והדאגה שניתנה לי על ידי אבי ואמי. הבנתי שאדם לא יכול לבנות את עתידו בלי להכיר ולהעריך את עברו. אני אסירת תודה למשפחתי היקרה ולמשק בו גדלתי. אני מודה לקדוש ברוך הוא, על כל הטוב שנתן לי ולמשפחתי. הלוואי שאזכה גם אני להעניק מעצמי לבני משפחתי, לחברה ולמדינה בה אני חיה.

פריצת דרך בחיי:

גדלתי במשק דתי ציוני. אחד החוקים במשק היה שכל הבנים והבנות מתגייסים לצבא. גם אני עם חבריי לכיתה התגייסנו לנח"ל, שם הייתי מפקדת בקורס מ"כיות. עבורי הייתה זו היציאה הראשונה מחוץ למשק, שהיה לנו כחממה בתקופת הילדות והבגרות. כחיילת דתית השרות הצבאי לא היה קל. בצבא הכרתי חברים וחברות חדשים ולמדתי לקבל את השונה ממני. נפגשתי עם בנות מאוכלוסיות שונות מאלה שהכרתי. במשק חנכו אותנו לעזרה הדדית ולתרום לזולת. בצבא הייתה לי הזדמנות ליישם זאת.

אני בצבא

פריצת דרך של עומר:

תמיד אהבתי כדורסל, מגיל 4 התחלתי לשחק, אבל לא הצלחתי לקלוע לסל. זה מאוד תסכל אותי ולא נתן לי להתקדם. החלטתי שאני יכול להצליח. התאמנתי שעות עד שהצלחתי סוף סוף. עכשיו אני מאושר ומשחק בקבוצת מכבי צורן. הבנתי, שאף פעם אסור להתייאש. אם יש כח רצון אמיתי, אפשר להשיג כמעט הכל. צריך רק להאמין שזה אפשרי.

הזוית האישית

סבתא תמר: בתחילת המפגשים לא חשבתי שיש לי דברים מעניינים לספר לעומר, אך עד מהרה ראיתי שהסיפורים מתקופת ילדותי מאוד מעניינים אותו והוא מעוניין לשמוע עוד ועוד. שמחתי לספר לו על חוויות הילדות שלי, השונות מילדותו. שמחתי לבוא למפגשים, שהתקיימו בבית הספר, לפגוש את נכדי עומר ואת חברי הקבוצה המיוחדת ולשמוע את סיפורם האישי. אני שמחה להיות שותפה לתכנית הקשר הרב דורי. תודה לגליה שהנחתה את המפגשים בחן ובנעימות.

הנכד עומר: בפגישות בבית הספר סבתא סיפרה לי על הילדות שלה. היא יודעת לספר סיפורים שעניינו אותי מאוד. נהניתי להיות איתה.

בחופשת הפסח נסעתי עם סבתא לניר עציון, המשק בו גדלה וראיתי במו עייני את המקומות עליהם סיפרה לי במהלך המפגשים. נפגשתי עם משפחתה ועם חבריה, שספרו לי סיפורים מתקופת הילדות והשרות בצבא. במפגשים שמחתי לפגוש את הסבים והסבתות של חבריי לקבוצה, אנשים מעניינים שלכל אחד מהם סיפור מיוחד משלו. אני חושב שהקשר שלי עם סבתא התהדק בעקבות התכנית.