מאגר סיפורי מורשת

שמי רמה גזית, נולדתי בשנת 1943 בקיבוץ דגניה ב'. כבת רביעית בין 4 בנות. הורי עלו מרוסיה בשנת 1922, בעלייה שלישית. "העלייה השלישית היא גל עלייה גדול לארץ ישראל, עם סיום מלחמת העולם הראשונה. החל משנת 1919 ועד ראשית 1924, כאשר הסתיים המשבר הכלכלי. רוב העולים באו מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים. אומדן העולים בתקופה זו הוא כ-35,000". (ויקיפדיה)

הורי היו חלוצים בקיבוץ, ישנו באוהלים ועבדו בסלילת כבישים. בשונה מקיבוצים אחרים, בדגניה הילדים לנו עם ההורים. למדנו בבית ספר שיתופי של מספר קיבוצים. קיבוץ דגניה קרוב לירדן ולכנרת שם היינו מתרחצים כי לא היו בריכות.

מאלבום התמונות שלי  – בתמונה אני בגיל בו סופר הסיפור

אחת החוויות הזכורה לי שרחצנו ערומים עד גיל 13 – 14, בנים ובנות יחד עבורנו זה היה רגיל אבל תיירים שהגיעו לאזור היו עוצרים להסתכל ל"ילידים" המתרחצים בנהר כמו פראים בטבע.

סיפור מיוחד שקרה לי. אחרי הצבא חזרתי למשק ועבדתי בחליבה ברפת. יום אחד הייתי צריכה להכניס את הפרות לחליבה מהחצר. פתחתי את השער ועמדתי במקום הלא נכון והפרות שהיו לחוצות להחלב דהרו פנימה ומחצו אותי עם השער שנלחץ לקיר. למזלי לא נפגעתי קשות אבל מאז ידעתי שבחיים תמיד צריך להקפיד לעמוד בצד הנכון.

הזוית האישית

עידו גזית: היא לי כיף לשמוע מסבתא על העבר שלה ואת חוויות ילדותה בקיבוץ דגניה ב'.