מאגר סיפורי מורשת

שמי הפרטי, בלהה, הוא על שם סבתא רבתא שלא הכרתי. אבא שלי נהג לקרוא לי "בילוש" ואימא "קוקי". שם משפחתי לפני נישואיי היה אמיר. נולדתי בארץ בעיר תל אביב בתאריך 4.4.1946. אני הבת הצעירה ויש לי שני אחים ושתי אחיות. בגיל מאוד צעיר הפרידו ביננו וכל אחד נשלח למקום אחר, כך שהרבה שנים לא היה ביננו קשר. רק לקראת הבגרות חידשנו את הקשר ועד היום אנחנו בקשר בלתי רציף.

גדלתי בקיבוץ. הייתי ילדה מאוד שובבה ומצד שני מאוד בעייתית באוכל. בקיבוץ לכל כיתה היה חדר אוכל משלה. לכל כיתה היתה מטפלת. כל המטפלות של הכיתה התלוננו על כך שאני מאוד בעייתית באוכל ולפעמים הסתובבתי שעות ללא אוכל. תחביביי בילדות היו קריאה, ספורט, טיולים ומשחקים בחצר של הקיבוץ. זכור לי בילדות שבקיבוץ הייתה הגבלה על הסוכריות, אז עלינו על כיסא ולקחנו סוכרזית כי חשבנו שאלו סוכריות. אני זוכרת את הכניסה לתנועות הנוער בקיבוץ. נכנסנו עם כל הכיתה לתנועת המחנות העולים. זה היה חג גדול לכל הקיבוץ, שחגגו אותו עם כל החברים בטקס מקסים בברכת השחיה. הדליקו סיסמאות אש שהכנו מבעוד מועד, קיבלנו את סמלי תנועת הנוער וכל חניך קיבל חולצה כחולה ושרו גם שירי תנועת הנוער.

העבודה הראשונה שלי היתה מטפלת תינוקות, משום שאני מאוד אוהבת ילדים. שנה לפני הצבא יצאתי מטעם הקיבוץ להדריך בתנועת נוער בחיפה. בצבא הייתי מכי"ת במחנה שמונים. לאחר הצבא חזרתי לקיבוץ והייתי מטפלת של חברת הנוער.

סבתא במשרה מלאה

במשך השנים טסתי לארצות הברית, לאירופה, לקניה, קרוז (שיט) לים הבלטי ועוד. התנדבתי במד"א כעשרים שנה בתור נהגת אמבולנס וגם טיפלתי בפצועים ובצעתי החייאות. פגשתי את בעלי בצבא. שירתנו יחד במחנה שמונים. אחרי הצבא בשנת 1967 התחתנו בקיבוץ שפיים כי בעלי היה בן שפיים. בגיל 23 נולדה חמוטל (אימא של נדב) ובגיל 28 נולד ניב, אח קטן לחמוטל.

בעלי, סבא של נדב, היה בצבא קבע וכאשר השתחרר מהצבא פתח סוכנות ביטוח. עבדנו בזה  מספר שנים ואז הוא עבר לעסוק בשירותים משפטיים. אני הצטרפתי למשרד ומאז עבדנו יחד ובנוסף התחלנו לעסוק בענייני נדל"ן. עד שסבא חלה ומאז אני עקרת בית.

אני ובעלי ביחד עם נדב וביתי חמוטל

הזוית האישית

בלהה ונדב: מאוד נהנינו מהתכנית ובעיקר נהנינו לבלות שעה וחצי שבועיות עם הנכד המהמם שלי / הסבתא המהממת שלי.