מאגר סיפורי מורשת

למלחמת ששת הימים קדמה תקופת המתנה ובמדינה הצעירה המבוגרים הרגישו כי "מלחמת להיות או לחדול" עומדת להתרחש. לא היה ברור האם לאחר המלחמה הקרבה ובאה עדיין תהיה קיימת מדינה או שאנחנו הולכים לקראת חורבן שיבשר את סופה של המדינה. לילדים לא סיפרו את החששות הללו, אבל ילד קולט תמיד את לחשושי המבוגרים וחש באווירה הכבדה והקודרת. כך כאשר החלה המלחמה שכולם ציפו לה האווירה הייתה קשה והילדים ישבו במקלט.

הייתי ילדה בכיתה ה', בת 11 שנים כשפרצה מלחמת ששת הימים. המלחמה פרצה בדיוק ביום ההולדת שלי. בקיבוץ עין חרוד איחוד שבו נולדתי וגדלתי גויסו כל הגברים הצעירים ונשארו במשק רק נשים, ילדים וזקנים ומספר קטן של גברים צעירים שלא גויסו. כל הילדים נשלחו למקלט כדי להגן עליהם.

בשלושת הימים הראשונים של המלחמה הרדיו של "קול ישראל" לא סיפר דבר על המתרחש בחזית הקרבות כדי שהאויבים לא ידעו ולכן שמענו כל הזמן את הרדיו של "קול הרעם מקהיר". ברדיו זה ששידר ממצרים בעברית לאוזניהם של הישראלים סיפרו כל הזמן כיצד הם מנצחים את חיילי צה"ל והורגים בהם. מצב הרוח של המטפלות שהיו במקלט עם הילדים היה קודר מאוד ולמרות שניסו להרחיק אותנו משידורי הרדיו שמענו את השידורים ודאגנו מאוד. באופן כללי היה נחמד לא ללמוד, להיות כולם ביחד ולבלות במשחקי חברה ובקריאת ספרים. אבל האווירה הקשה גרמה גם לנו הילדים לחששות ודאגות כבדים.

אחרי שלושה ימים התחילו להגיע ידיעות מהחזית וגם "קול ישראל", הרדיו שלנו, התחיל לספר כי חיילנו מביסים את האויבים בכל החזיתות: במצרים, בירדן ובסוריה. בשלב הזה נתנו לנו לצאת החוצה מהמקלט לנשום קצת אוויר צח. והנה כשיצאנו מהמקלט ראינו את הטנקים נלחמים על רכס הגלבוע שהקיבוץ יושב למרגלותיו. חזית המלחמה הייתה קרובה מאוד. כילדים התלהבנו מאוד כי זה היה כמו בסרט לראות טנקים נלחמים ויורים זה בזה.

אבא שלי, ששירת במילואים בחיל המדע, לא גויס למלחמה והיה אחד מהגברים הצעירים הבודדים שנשארו בקיבוץ. הוא קיבל משימה לאייש את עמדת הנ"מ (נגד מטוסים) של הקיבוץ. הוא ישב על גבעת קומי המשקיפה על הקיבוץ וקיבל הדרכה של מספר דקות כיצד להפעיל את התותח. דבר אחד שכחו להסביר לו: כיצד מבדילים בין מטוס שלנו ומטוס של האויב. בעת המלחמה, כיוון שחיל האוויר שלנו ערך מכת פתיחה והשמיד את חילות האוויר של האויב (מצרים, ירדן וסוריה), היה שקט למדי, אבל ביום השני למלחמה הגיע לאיזור הקיבוץ מטוס טופולב עיראקי שנפגע במטיל נ"מ וטיל אויר אויר שנורו עליו ובסופו של דבר התרסק ליד צומת מגידו (במחנה עמוס). בהתרסקות נהרג צוות המטוס העיראקי וכן נהרגו 14 חיילים שישנו באוהלים בבסיס, ועוד עשרות חיילים נפצעו. אבא שלי ראה את המטוס הפגוע וחשב כי זהו מטוס שלנו ולכן לא רק שלא ירה לעברו אלא דאג מאוד לטייס שנמצא במטוס הפגוע.

ביום השלישי למלחמה כאשר הודיעו ב"קול ישראל" על הניצחונות ועל כיבוש ירושלים המזרחית והכותל המערבי השמחה הייתה גדולה, אבל בד בבד התחילו להגיע הידיעות הקשות על בני הקיבוץ שנהרגו במלחמה ועל הפצועים. מידי יום תלו במזכירות הקיבוץ ובחדר האוכל מודעות אבל והתחושה של השמחה נמהלה בעצב.

כחצי שנה אחרי המלחמה נסעתי עם אמי לבקר בעיר העתיקה בירושלים. אימי נולדה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים וכאשר הקימו את העיר החדשה גם משפחתה יצאה מחוץ לחומות ועברה לצד המערבי. אח"כ במשך שנים כשהעיר העתיקה הייתה בשטח ירדן אי אפשר היה לבקר במקומות הללו. הלכתי עם אימי ואחת מאחיותיה לחפש את הבית ברובע היהודי שבו נולדה. מהבית נשארו רק חורבות אבל פתאום פגשו ירקן ערבי שזיהה את אימי לאחר שנים כה רבות ואמר לה בערבית "את בתו של הספר". אכן סבי היה ספר. אמי ידעה לדבר ערבית כיוון שכילדה בכורה במשפחה מרובת ילדים הייתה הולכת לקנות מוצרים מהערבים ושיחקה עם הילדים הערבים. זה מועיל מאוד ליחסי שכנות טובה כאשר דוברים ומבינים זה את שפתו של זה. חשוב מאוד גם היום ללמוד ולדבר ערבית.

התקופה המתוחה הזו ותחושת הגאווה והרווחה שבאה בעקבותיה עיצבה במידה גדולה את אישיותי ואת עתיד המדינה. תוצאות המלחמה ההיא והשטחים שנוספו למדינה הצעירה בעקבותיה משפיעים עד היום עלינו. ביתי הגדולה (אמו של עידן) נולדה בשנת 1979 ובאותה העת ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל ואני ובעלי האמנו כי השלום קרוב ובתנו הקטנה לא תצטרך לשרת בצבא. בפועל היא שרתה בצבא וגם שני הבנים שנולדו אחריה שרתו. היום איננו חושבים כי נכדינו לא יצטרכו לשרת בצבא וההרגשה היא כי השלום עדיין רחוק. אני תקווה כי אזכה לראות בחיי את השלום.

הזוית האישית

סבתא שרה: ניסיתי להעביר לנכדי את ההרגשה כי כאשר יודעים כי משהו רע עומד להתרחש כפי שידעו במדינת ישראל כחודש לפני מלחמת ששת הימים ניסו לגייס את עזרת העולם ואף אחד לא התגייס לעזרתנו ממש כפי שהיום לא מתגייסים לעזרת האזרחים שנטבחים בהמוניהם בסוריה צריך לקחת את היוזמה לידיים ולפעול לשינוי המצב בדיוק זה מה שהמדינה הצעירה עם הצבא הקטן עשתה במלחמת ששת הימים. היא לקחה את היוזמה לידיה לא חיכתה שהאויב יפתח במלחמה אלא תקפה בהפתעה את שדות התעופה של האויב ונטרלה את ציי המטוסים שלהם ובכך קיבלה יתרון גדול שתרם רבות להכרעת המלחמה לטובתנו.

מושגי העשרה בהם עסקנו בלמידה המשותפת:

עין חרוד איחוד

תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים

תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל

היציאה מן החומות