מאגר סיפורי מורשת

פרדס חנה של השנים הראשונות הייתה גבעות חול שביניהם היו מספר רחובות ושלוש שכונות. המעברה הייתה מרוחקת מספר קילומטרים ממרכז המושבה, שפרדסים וחולות הפרידו ביניהם.

 

בשנת 1949 הפלגנו מרומניה לישראל. ירדנו בנמל חיפה נרשמנו ונקלטנו בשער עליה, ומיד נסענו במשאיות למעברת פרדס חנה. קבלנו אוהל ובו מיטות ברזל, מזרנים, שמיכות, פרימוס ומספר כלים לבישול. החיים באוהל היו קשים. קר מאוד בחורף, במיוחד בשנת 1951 שירד שלג. לא היה חשמל, לא מים זורמים, מבשלים על פתיליות ופרימוסים, מתרחצים בגיגית, מכבסים ביד ובלילה מאירים בעששיות. 

 

בגן המעברה היו ילדים מכל התפוצות: רומנים, פולנים, עיראקים, מרוקאים ועוד… כל אחד דיבר בשפת אימו אבל החגים איחדו את כולם. שנה מאוחר יותר קיבלנו צריף אבל התנאים לא השתנו.

 

בשנת 1956 עברנו לבית בשכונת נווה מרחב בפרדס-חנה. גבעות חול הפרידו בינינו ובין מרכז פרדס-חנה שבו היו בית ספר יסודי, דואר, המועצה והספרייה הציבורית.כמעט שלא היו מכוניות או תחבורה ציבורית במושבה ונאלצנו ללכת יותר מ 2 ק"מ ברגל לבית הספר.

 

משחקי הילדות שלנו היו מגוונים, דוגמאות למשחק הקלס הם רבות ומגוונות. קפיצות ברגל אחת קפיצות בשתי רגלים, שילוב הקפיצות עם דחיפת אבן למשבצת הבאה. קפיצות בחבל שני ילדים מסובבים חבל ארוך והשאר משתלבים בתנועות החבל וקופצים זה אחרי זה. גולות (ג'ולים בלורות) פגיעה בגולה של חבר, פגיעה בשורה של גולות, קליעת גולות לבור, קליעת גולות לקיר ולבור, חמש אבנים ועוד. אחד ממשחקי הילדות המפוארים והמורכבים ביותר, הדורש זריזות ידיים בזריקה ותפיסה של חמש אבנים, בגרסאות שונות.

 

ציוד בית ספר שלנו כלל: מחברת, קלמר עץ, עיפרון, מחדד, נייר פרגמנט להעתקת מפות וילקוט מעור. היו לנו גם אוספים, כשהיינו ילדים. לא היה אחד שלא אוסף בולים באלבומים יפים לפי מדינות. היו המון בולים של כל מיני מדינות חדשות, מדינות אלה הוציאו בולים גדולים קטנים ומשולשים. שיגעון נוסף של  שנות השישים, היו מחזיקי מפתחות בכל הגדלים בכל הצבעים מחוברים לעיגולי פלסטיק ובהם תמונות של אישים או סמלים מסחריים. תחביבינו כללו בנית מטוסים מקרטון וניר שהורדתי מביטאון חיל האוויר, זה היה התחביב המועדף עלי.

אהבה ראשונה מאז ועד היום

 

2010

מובילת תכנית הקשר הרב דורי איילת שחק