מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי קליינברט נתן נולדתי בשנת 1946 להורים ניצולי שואה. לאחר השואה הורי עברו למחנה עקורים בגרמניה בעיירה פוקינג שם נולדתי.

שהייתי בגיל שנה הורי חזרו לפולין בכדי להתאחד עם בני משפחה שנדע לנו שהם שרדו את השואה. אתרנו את בני משפחתנו והגשנו בקשה לוויזה לעלות לארץ ישראל.

באותו תקופה השלטון הפך לקומוניסטי בהשראת ברית המועצות ואסרו לצאת מפולין. את ילדותי העברתי בגנים ובתי ספר פולנים.

בבית הספר הייתי בין היהודים הבודדים שלמדו בבית הספר. גם לאחר המלחמה הייתה אנטישמיות בפולין. בבית הספר פעם בשבוע היו גם שיעורי דת נוצרים וכמובן שלא השתתפתי בשיעורי אלו דבר שהגביר את הנתק ביני לבין שאר התלמידים. בבית הספר המחנכת של כיתתי הייתה אנטישמית ומדי פעם זרקה הערות גזעניות כלפי יהודים.

תלמדי הכיתה הבינו שמותר להעליב אותי ולהציק לי. התגובות שלי היו אלימות מילולית ופיזית הואיל והצקות מאוד הפריעו לי.

בעקבות ההתנהגות שלי זימנו את הורי לבית הספר והשעו אותי מבית הספר. המחנכת לא התחשבה כי התנהגותי היא כתוצאה מהצקות והעלבות שספגתי מהתלמידים כגון: יהודי מסריח, חבל שהגרמנים לא שרפו את כולכם, ואלימות פיזית.

וכל מיקרה היא האשימה תמיד אותי וטענה שהתנהגות שלי היא פרועה ללא סיבה וללא התגרות מאף אחד. בפולין למדתי עד כיתה ג' תקופה שהייתה מאוד קשה עבורי והשאירה עבורי זיכרונות לא נעימים וקשים.

בשנת 1956 השלטון בפולין התחלף נהיה יותר ליברלי הנשיא והפרלמנט החליטו לאפשר לכול היהודים שהגישו בקשות לעלות לארץ ישראל לעזוב את פולין.

בדצמבר 1956 אני ומשפחתי יצאנו מפולין ברכבת לאוסטריה בגבול עם אוסטריה השלטונות הפולנים ערכו חיפוש מדוקדק בכול המזוודות והתיקים בכדי לבדוק עם אין מסמכים וחומר תעמולה נגד השלטונות. כמו כן אסור היה להוציא מפולין דיברה אומנות ודיברה ערך כמו כסף וזהב.

לאחר שהגענו לאוסטריה ושהינו במחנה של הסוכנות היהודית כמה ימים המשכנו ברכבת לאיטליה לעיר נמל בשם גנואה לאחר שהיה בגנואה של שבוע עלינו על סיפון האוניה "ארצה" ובאוניה הזאת הפלגנו לכיוון ארץ ישראל.

ההפלגה הייתה בחודש דצמבר [חורף] הים היה סוער מאוד וההפלגה הייתה קשה לאחר הפלגה של מספר ימים הגענו לנמל חיפה [ישראל].

שהאונייה נכנסה למפרץ חיפה ראינו ברקע את הכרמל ואת העיר חיפה. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה כי פעם ראשונה האנשים ראו את חופי ארץ ישראל והייתה הרגשה שהגענו לחוף מבטחים.

בחיפה קיבלו אותנו אנשי הסוכנות היהודית ומחלקת העלייה לאחר שעברנו חיטוי דבר שהיה מאוד משפיל קיבלנו תעודות זהות ואזרחות ישראלית במסגרת חוק השבות במחלקת העלייה ראינו אותנו ושאלו היכן אנו רוצים לגור? בסופו של דבר כל השאלות היו בשביל הפרוטוקול כי מחלקת העלייה קבע באופן שרירותי שאנו נגיע למושב בית אלעזרי בדרום.

הזוית האישית

אני- נהניתי מאוד מלעבוד עם סבא שלי אני חושב שלמדתי המון מעבודה זו ואני וסבי התקרבנו יותר. סבי- אני נהניתי מאוד מעבודה זו. ואני ונכדי התקרבנו מאוד.