מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1945 בבית חולים ברחובות שנקרא בית יולדות- כיום הוא כבר לא קיים. בשלוש השנים הראשונות לחיי גרתי עם הורי בביתם של חברים של הורי בנס ציונה, משפחת לסטר.

 

גרנו יחד 8 נפשות בבית אחד, זה היה נהוג בזמנו לגור שתי משפחות יחד כי המצב בארץ היה קשה ויחד עם זאת המצב הכספי גם. בנס ציונה בזמנו לא היו כבישים וכל הרחובות היו רק חול וחול וחול . לא היו מכוניות, רק עגלות עם סוסים וחמורים, ומעט מאד אנשים שהיה להם רכב. כשהייתי בת שלוש, עברנו לבית חדש שאח של אבי קנה לנו, קראו לו חיים והוא היה עו"ד ומצבו היה משופר ולכן הוא יכול היה להרשות לעצמו לקנות לנו בית. הבית כלל שני חדרים, הול, מטבח קטן ומקלחת קטנה.

 

במקלחת היה דוד של מים לרחצה וכדי לחמם את המים בחורף, היה מקום למטה להכניס עצים, להדליק אותם וככה המים בבויילר התחממו. היה מאד נעים להיות במקלחת בחורף כשהיה קר, התחממנו שם ונהנינו. התקלחנו פעם בשבוע בחורף, ביום ששי. היה מאד נעים וחם במקלחת בזכות העצים שחיממו את המים.

 

אני נולדתי 7 שנים אחרי אחותי. סמוך לבית שלנו גרו שכנים שהיה לנו קשר מצוין איתם. להם היו שני ילדים, הבת הייתה קרובה אלי, אומנם היא הייתה שנתיים מתחתי בגיל, אבל היינו חברות טובות ושחקנו יחד. אביה עבד במכון הביולוגי והיה לו ג'יפ צמוד. בזמנו למעט מאד אנשים היה רכב. נהנינו מאד כאשר הסיע אותנו בג'יפ.

 

בשנות ה-50 ברחוב הייתה עוברת עגלה עם סוס או חמור של חלבן שהיה מוכר חלב בבקבוקים  ועובר מבית לבית .  קרח היו מחלקים במכוניות משא קטנות ומקוררות. הורי קנו רבע בלוק. כמובן שלא היה אז פריג'ידר, אלא ארון קרח ששמו בו את הקרח שקנינו. למעלה בארון קרח היה תא, וזה היה מקרר את כל המצרכים שהיו שם, ולמטה הייתה מגירה שכל המים שנמסו מהקרח נשפכו לשם. כל יום הורי היו מרוקנים את המים מהמגירה. רצנו   אחרי האוטו קרח, וחיכינו  שאם תיפול לו חתיכת קרח נוכל לקחת ולמצוץ, זה היה הארטיק שלנו אז . 

 

את הילדות שלי העברתי בחצר ביתנו בין העצים. הייתה לנו גינה בחצר היו בה הרבה עצי פרי כמו: גויאבות, לימון, קלמנטינות, מנגו, שזיפים מכל המינים, תפוחי עץ, רימונים ותפוזי ולנסיה. ישבתי מתחת לעץ המנגו קטפתי את הפירות וקילפתי בשיניים, והתלקקתי כולי. אהבתי מאוד לעבד את הגינה, לשתול ולהשקות. בזמנו ירקות ופירות היו רק בעונה, כמו למשל בחורף לא היו עגבניות ומלפפונים, רק בקיץ, גם תפוחי עץ היו רק בקיץ.

 

בילדותי שיחקנו בכל מיני משחקי ילדות כמו למשל: קלאס, חבל, גולות, גוגואים, ובעיקר משחקים עם בובות. המיטה של הבובה הייתה קופסת נעלים ואת הבובה כיסינו בחתיכות בדים, זאת הייתה השמיכה.למדתי בבית הספר ממלכתי ב' שהיה מול הבית שלנו. היו אז רק שני בתי ספר בנס ציונה. בממלכתי א' למדו ילדים של האיכרים שהמשפחות שלהם היו מוותיקי נס ציונה ונחשבו לעשירים.

 

בנס ציונה, שהייתה אז מושבה, היו אנשים משני מעמדות- איכרים ופועלים. האיכרים היו העשירים וגרו מצד אחד של הכביש בבתים יוקרתיים יחסית לאותו הזמן והפועלים גרו מצידו השני של הכביש בבתים צנועים יותר. אנחנו היינו ממעמד הפועלים.

 

 

 

לאחר כך עבר לעבוד בחברת "עמידר" שבזמנו בנתה מעברה לעולים החדשים שבאו מארצות המזרח כזכור לי השנים היו 1947-1950.מעברה היה מקום אכלוס של עולים חדשים שהגיעו לארץ, ולא היה להם בית.

 

אני זוכרת בחורף שירד גשם חזק, היו מפנים את תושבי המעברות מהמקום ומעבירים אותם זמנית להיות בבית הספר, היות והם גרו באוהלים ולא היה ניתן לגור שם. היינו גם אוספים להם בגדים ושמיכות ומתחלקים איתם במה שהיה לנו. זכור לי שבמלחמת השחרור כשהיו אזעקות היינו רצים למקלט שאבי חפר בחצר באדמה בגובה כמעט של בן-אדם עם מדרגות לרדת ולעלות מאדמה. זכור לי שבשנת 1950 ירד שלג בארץ וגם אצלנו, לא הרשו לי לצאת החוצה מפחד שאהיה חולה, הסתכלתי מהחלון ליהנות מהמראה.

 

בגיל חמש הלכתי לגן שרה, בזמנו לא הלכו ילדים לגנים פרטיים, התחילו ישר מגן חובה, לפני זה היינו בבית,  מי שגידל אותנו היו האימהות שלנו בזמנו האימהות לא עבדו. רוב הילדים שהיינו יחד בגן, עלינו לכיתה א' ולמדנו עד כיתה ח'. בזמנו למדו יסודי עד כיתה ח' ואחרי זה חלקם הלכו לתיכון, חלק נסעו לראשון ואני ביניהם וחלק לרחובות כי בנס ציונה אז לא היה תיכון. למרבה הפלא אנחנו נפגשים עד היום רוב תלמידי היסודי שלמדנו יחד בשכבה, שכללה שתי כיתות, כל שלושה שבועות בבית קפה בנס ציונה ונהנים אחד מהשני מאד להעלות זיכרונות מהעבר.

 

בצעירותי הייתי בתנועת "הנוער העובד", הלכנו לפעולות ובימי שישי היה עונג שבת, שרנו שירי ארץ ישראל ושיחקנו בכל מיני משחקים, היו גם מחנות וטיולים, אבל הורי לא הרשו לי לצאת, בייחוד אמי הייתה מאד דאגנית. בזמני הפנוי אחר הצהרים התעמלתי גם ב"הפועל" על מקבילים וטבעות. שיחקנו בשכונה ליד הצרכנייה (מכולת) , התאספנו ומצאנו כל מיני משחקים כמו למשל לקחנו שטר כסף קשרנו אותו לחוט שלא רואים, שמנו את השטר על הכביש או המדרכה וכשמשהו היה עובר והיה נדמה לו שהוא מצא שטר והתכופף להרים, מיד משכנו את החוט לכיוון שלנו ופרצנו בצחוק לראות כמה גדולה הייתה האכזבה.  

 

נהגנו גם ללכת לגן העיר ולהשתעשע. בבית הספר זכור לי, שתלמיד אשר הפריע או דיבר, המורה לקח ספר ונתן לו מכה על הראש וזה היה לא נעים. בבית הספר היו לנו שיעורי גינה, היינו שותלים כל מיני ירקות עונתיים וכשהם הבשילו, היינו מפלחים, אוכלים ונהנים מאד מהתוצרת. אבא של חברה שלי היה עגלון, היה לו סוס ועגלה בה הוביל כל מיני סחורות, אנחנו מדי פעם הצטרפנו אליו ישבנו בסוף העגלה ונהנו.זו הייתה ילדותי בנס-ציונה שהייתה  אז מושבה.

כיום, לאחר כ-60  שנה אני חיה עם משפחתי בראשון לציון.

תשע"ה