מאגר סיפורי מורשת

מזיכרונות ילדותי

נולדתי בשנת 1951 במרוקו

 

מגיל אפס עד גיל חמש ההורים היו לוקחים אותי מהעיר ספי שבה אני גרתי ושם עברתי את ילדותי לעיר קזבלנקה לדודתי, אחות של אמי, שם היא גרה. דודתי ובעלה מאוד אהבו אותי, היות ולא היו להם ילדים, כמעט וגדלתי אצלם. ובכל פעם כשההורים היו לוקחים אותי אל דודתי הייתי נשארת אצלה אפילו שבוע ימים. מאד פינקו אותי שם.

דודתי הייתה תופרת בגדים: שמלות, חליפות מחויטות, בגדים ליום יום, לאירועים ולנשים של הממשל, וכמובן גם לי כי אני הייתי הכי אהובה עליה. היא תפרה בגדים מיוחדים שהם גם ליום יום וגם לשמחות של חברים ומשפחה. 

מגיל  חמש הפסקתי ללכת  לדודתי בגלל שהיא עלתה לארץ ישראל – זה קרה בשנת 1955. מגיל שש התחלתי ללכת לדודה השנייה שלי, שקראו לה קוטי, גם היא אחות של אמי, שגרה במרקש. גם היא הייתה תופרת לנשים של הממשל וגם רוקמת כל מיני סוגים של מפות וסורגת דברים מיוחדים, למשל מפות עם 12 מפיות, שאותן היו מניחים על שולחן, וגם מפיות שהיה אפשר להניח מתחת לדברים כמו טלוויזיה, שידות וכו'. גם היא הייתה מאוד מפנקת אותי בשמלות, חצאיות וחליפות חגיגיות.

בעלה היה סנדלר והייתה לו חנות שבה היה מוכר נעליים שהיה מייבא מכל מיני ארצות שונות וגם ממרוקו עצמה. גם הוא היה מפנק אותי בנעליים הכי מפוארות שהיו בחנות: נעלי לקה בכל מיני צבעים ונעלי ספורט שפעם היו קשות להשגה.

 

שהינו בחו"ל עד שנת 1965 ואחר כך עלינו ארצה.  

הייתה לי ילדות מיוחדת במינה. כל המשפחה אהבה אותי, הדודות והדודים הסבים והסבתות וכולם היו מפנקים אותי בכל טוב בגדים ותכשיטים וממתקים ועוד, כי הייתי הבת הבכורה במשפחה. נקראתי על שם הסבתא רבתא אמא דדה שהייתה סבתא רבתא מיוחדת במינה, הייתה מכינה את הפתיליות של הציציות מצמר. כמעשה חסד הייתה שוטפת את המתים בחברת קדישא של רבי שמעון בר יוחאי והייתה צמה 40 יום על הצדיקות שלה. בנוסף הייתה גם מילדת. פשוט אישה מאוד צדיקה. וכשאני נולדתי קראו לי דדה והיום קוראים לי אודט, בעברית זה יהודית. 

 

תשע"ה, 2015