מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בירושלים ולמדתי בבית ספר שפיצר בשכונת הבוכרים. בית ספרי היה דמוי ארמון והוא היה גם מאוד מאוד יפה. היו הרבה תלמידים ולמדו בו רק בנות כי הוא היה בית ספר דתי.

חיי בירושלים היו נהדרים בהחלט ואהבנו לשחק, לשיר, לרקוד לקפוץ בחבל מעגל לשחק בכדור ועוד.

אני גרתי בשכונת שערי פינה שזהו מקום בין שכונת הבוכרים לבין בית ישראל.

בשכונתי גרו גם תימנים ואשכנזים וגם כורדים ופרסים ושלל העדות.

הנתינה והשמחה והעצב היו גדולים. בשמחות מכל העדות היינו רוקדים ביחד, ולמדנו לרקוד את ריקודי כל העדות. המאכלים השירים והשמחה לוו במחיאות ובמחולות. בשכונה עברו כל השמחות ביציאה מן בית הכנסת: ללוות חתן בר מצווה או חתונה. היו שירים וריקודים ומחיאות כפיים רבות ואנו השתתפנו ממש כולם הילדים והמבוגרים.

בירושלים חיכינו במרץ לכל חגי ישראל. סוכות היה החג האהוב עליי ועל הילדים: הכנו קישוטים ושאר כלי היופי וכולם בנו סוכה. הגן שלי היה אחד הגנים היפים בירושלים: כל הילדים תמיד באו לגן עם שמחת חיים וחיוך על שפתיהם.

חג חנוכה היה החג המרשים ביותר בירושלים: בכל בית דלקה חנוכייה על עדן החלון ושרו שירים רבים. בפורים התחפשנו עם כל חומר אשר היה בביתנו ויצרנו שלל תחפושות, אמא אפתה שלל עוגיות ואוזני המן, ואנו הילדים הובלנו לתנור בשכונה, נפגשנו עם כל הילדים, זללנו עוגיית מעמול ושלל עוגיות ומאפים עם תמרים. שלחנו משלוח מנות לחברים למשפחה ולאביונים וקיבלנו דמי פורים.

הבריטים היו בארץ ומררו לנו את החיים בארץ: עוצר ומצור משכונת גאולה ועד סנדריה ושמואל הנביא. היו שעות מסוימות בהן יצאנו להתאוורר ולקנות מצרכים והיו גדרי טיל שעמדנו ליד הגדר והמשפחות מהשכונות החופשיות זרקו לנו אוכל.

המצב היה קשה והתכוננו למלחמה. בתאריך 29 לנובמבר הכריזו על מדינת ישראל. ישבנו במוצאי שבת ליד

הרדיו וכל מדינה הצביעה בעד או נגד הקמת המדינה היהודית. בסיום ההצבעה צהלנו ושמחנו על הקמת המדינה. אבי ז"ל אמר לנו שהמדינה הוקמה בדם. יצאנו לכיכר ציון, צהלנו ורקדנו ושמחנו מאוד! כולם רקדו הורה במעגלים ומשם הלכנו לסוכנות והרב עוזיאל ברך את כולם שהחיינו על הקמת המדינה ולמוסודתיה. קשה להעביר את ההרגשה המיוחדת והרגעים המדהימים הללו במילים.