מאגר סיפורי מורשת

"אבי, נאלץ למצוא פרנסה נוספת וכך הורי נשמו לרווחה"

נולדתי בשנת 1952 בר'ח לילנבלום שבתל אביב. שהיה בזמנו בית חולים פרטי קטן בשם פרויד.

 

הורי הגיעו לארץ בשנת 1948 באונייה גלילה בתום השואה. אבי ואמי היו במחנות עבודה. שם אבי איבד את כל משפחתו. את אשתו ושני ילדיi את אמי  הוא הכיר בגרמנייה ושם נולד אחי. מרגע הגעתם לחוף ישראל, הם הועברו למחנות עולים בפרדס חנה. משם לאחר תקופה, ללוד שכיום נמצאת השכונה הערבית ליד פסי הרכבת.

 

מסיפורים מבית הורי על תקופת הצנע ופנקס הנקודות שהיה נהוג באותה תקופה והקצבה של כל מוצר ומוצר. הם עברו תקופה לא קלה . אבי התחיל לעבוד כאזרח עובד צהל במחנה צריפין. מזלו שמקצועו היה שרברב. הוא נאלץ למצוא פרנסה נוספת וכך הורי נשמו לרווחה. הצליחו להסתדר למרות הקשיים.

 

אמי הייתה אסמטית, כתוצאה מתפירת מעילי עור לגרמנים ולא יכלה לצאת לעבודה. לימים עברנו ליפו בסוף שנות ה-50. לבתים שהערבים גורשו מהם. זכורים לי רחובות לאורך רחוב הכובשים ממסגד חסאן בק ועד שדרות ירושלים. את תקופת ילדותי עברתי בכיף,ילדים מכל העדות בגן הילדים ומשם לבית הספר הדתי בית יעקב" יפו מנשיה".

 

 

אומנם הבית לא היה בית דתי.הורי שלחו אותי ללמוד שם משום שהייתי ילדה ביישנית מאוד לעומת זאת אחי נשלח לבית ספר קארו שכיום משמש בית ספר ללימודי ערב. בחצר ביתנו הגדולה גרו שתי משפחות נוספות שעלו מהונגריה. ברחובנו כל בית היתה משפחה ממוצא שונה. האווירה הייתה משפחתית. הריחות של התבשילים בימי שישי היה דבר שזכור לי עד ימינו.

 

בשבתות אבי טייל איתי בשכונת שבזי (שם נמצא כיום מרכז סוזן דאלל). לאורך הרחוב עד רחוב אילת ובחזרה מכיוון שדרות ירושלים, או לכיוון מגרש הכדורגל(באסה), שלשם היה מגיע לעיתים קרובות קרקס.

 

זכור לי בילדותי שאבי היה קונה כובעים ברחוב בוסטרוס (שהיום רחוב שמגיע משדרות ירושלים עד כיוון השעון לימים הוחלף השם לרחוב המרד.), בחנות השייכת לאביה של חנה לסלאו. אמי הייתה חברתה של אמה והן היו יושבות ומדברות בינהן בפולנית. במוצאי שבת היינו לובשים את מיטב הבגדים והיינו יוצאים לשדרות ירושלים לצד החנויות והשדרה היפה, אוכלים גלידה ובורקס בולגרי.

 

אחי ואני היינו מבלים בקולנוע צליל ונגה שכיום תאטרון גשר ואלמברה. זכורה לי, חברתי הטובה נעמי שלמדנו יחדיו, אביה היה דייג בנמל יפו. יום יום היינו מגיעות לביתה בתום הלימודים ואמה הייתה מכינה דגים מטוגנים ארוחה כיד המלך. לצערי אבדו עקבותיה בשנות ה-70 ועד היום לא ידוע לי על מקום הימצאה. אשמח אם יהיה ניתן למצאה.

בסוף שנות ה- 60 נאלצנו לפנות את האזור משום שפינו את התושבים למטרות בנייה. כיום יפו מנשיה נמצאת ממול מתחם הרכבת במקום שכונתי.ישנו פארק צארלס קלור וממול בתי המלון היפים. בית ספרי נהרס למטרות בנייה ומסגד חסן בק נשאר ועימו הזיכרונות.

 

 בגן הילדים ביפו