מאגר סיפורי מורשת

שמי גינה מבית רטנובסקי שרה ומאיר ז"ל, אבא יליד  פולין, לטביה ואמי ילידת רוסיה, ריגה. הורי עלו לארץ בעליה הלא לגאלית והתגוררו ברחוב נורדאוי בבית משפחת יהודאי, כשמוקצה להם חדר ומטבחון קטן. השפה המדוברת בבית הייתה אידיש למרות ששפת האם של הוריי הייתה רוסית, אני כילדה ידעתי רק אידיש. עדיין נשארה לי השאלה למה הוריי דיברו באידיש כשכולם מסביבנו דיברו בעברית.

אחותי הבכורה זיוה ואני נולדנו בבית חולים ביתר בהדר ואחותי צביה נולדה בבית חולים רמב"ם בבת גלים. בית הספר שבו למדנו היה ברחוב ירושלים. זכור לי במיוחד היום הראשון בו הלכתי לכיתה א' כשצעדנו בטור לאורך רחוב נורדאוי עם ילקוטים על השכם ושרנו "לבית הספר הילדים בגיל ובשמחה תמיד באים".

הורי התפרנסו מחנות קטנה שפתחו מול גן בנימין ומכרו שם מוצרי חלב, מאוחר יותר, מכרו כלי בית.

הוריי – שרה ומאיר, בתי הבכורה – נילי, ומשפחתו של בעלי ז"ל 

גן בינימין היה גן ציבורי נחמד שלשם הגיעו ילדי שכונת הדר והוריהם לשחק במגלשות ובנדנדות.

השנה הייתה, 1950 שלג גדול ירד בארץ, הכל התכסה בשכבה גבוהה של שלג, לנו הילדים היה זה אחד מ"פלאי העולם". ההורים הלבישו אותנו במיטב בגדיי החורף ולקחו אותנו לגן בנימין שם פגשנו ילדים ומשפחותיהם בונים בשלג וזורקים כדורי שלג אחד על השני בתענוג גדול. אני בניתי בובת שלג גדולה ומסגרתי אותה בחוטי חשמל צבעוניים ועיניים מקופסאות שימורים קטנות.

תערוכת הפרחים הראשונה בארץ הייתה בשנת 1955 ונערכה בגן בנימין. לתערוכה הביאו פרחים מיוחדים מכל רחבי העולם, שזרו אותם בצורה אומנותית ושיקמו אותם בביתנים קטנים ומוארים לפי סוג וצבע.

כשהגעתי לגיל שש עברנו לגור בבת גלים לשכונת חיילים משוחררים שאותו קבלנו בזכות היות אבי חייל בצבא הבריטי. בת גלים הייתה חוויה והנאה. כדי להיכנס לים עלינו על הסלעים הדוקרים  והחלקלקים. כילדה אהבתי לתפוס דגיגונים, לאסוף צדפים שהיו אז בשפע ואבנים מיוחדות. ובנוסף המשחקים ששיחקתי היו 5 אבנים, מסמר במעגל וסבתא סורגת.

בבית הספר "עליה" בו למדתי הייתה מגמת חקלאות. פעם בשבוע נסענו במאורגן לכפר גלים שהיה בית ספר חקלאי ושם לימדו  אותנו איך מגדלים ירקות, איך מזבלים ומשקים ובסוף היום כל תלמיד קיבל צרור קטן של ירק, בצל, חסה ופטרוזיליה. חזרנו לביתנו מלאי סיפוק וגאווה.

הייתי בתנועת "הנוער העובד" התכנסנו פעם בשבוע בצריף אליו הגיע מדריך מהקיבוץ.

בגיל 12-13 ערכנו מסיבות בבתים ורקדנו לצלילי שנות ה 40-50. עוד זכור לי מבת גלים היה הקזינו בר שהיה שייך לבריטים שנערכו בו מופעים, חתונות ובעיקר היו משתכרים שם. בת גלים הייתה ידועה בזכות הבריכה האולימפית שבה התנהלו תחרויות שחייה ארציות וכלל עולמיות, החיים הספורטיביים והחברתיים של תושבי בת גלים וקריית אליעזר התנהלו כשהבריכה במרכז.

מאוד זכור לי מאמי הצ'ולנט שהייתה מכינה כל שבת לפי המסורת היהודית ואליו התלוו כל המאכלים של ימי שישי ושבת כמו גפילטע פיש, בורשט(מרק סלק), מרק עוף ואטריות. בשבת אמי ערכה שולחן ארוך ואליו הוזמנו אורחים ובני המשפחה.

הגעתי לגיל 18 וגויסתי לצה"ל. מי שגייס אותי היה אבי שעבד במשרד הביטחון, בלשכת הגיוס שבהדר. אבי גייס את רוב חבריי וחברותי ולימים התגייסו בנותיי נילי ומיכל.

אחריי הטירונות במחנה 80 נשלחתי לשרת בפיקוד הצפון בנצרת בחיל התותחנים ואהבתי מאוד את המסגרת. בסיום שירותי בצבא עבדתי בסוכנות היהודית שם הכרתי את בעלי משה קליין ז"ל שהיה קבלן ולימים התחתנו. עברנו לגור בנווה שאנן, שכונה צעירה, עם בתי ספר וגנים.

סודות יוצאי דופן שרק מי שגר בנוה שאנן ידע. לדוגמא: מרגל שגר ברחוב מימון שריגל לטובת רומניה ושמו סמואל ארים נתפס בשנת  1965 וסנדלר מוזיקאי ופילוסוף שגר במגדל המים שמשך תשומת לב רבה ונפטר בגיל מופלג (מבוגר).

בשכונה נערכו חגיגות כמו: יום העצמאות, שבועות ופורים. ביום כיפור נפל השקט על השכונה ובבתי הכנסת נשמעו תפילות ושירה בנוסח אשכנזי וספרדי. אבא שלי היה חזן בבית הכנסת בנוסף גם לימוד את הנערים לעלייה לתורה שלהם.

בתקופה זו לימדתי מספר שנים בבית ספר עתלית ולימים שיניתי כיוון ועברתי לעבוד בטכניון בלשכת הנשיא. שנים מאוחר יותר עברתי לפקולטה להנדסת חשמל, שם הייתי אחראית על משאבי אנוש וכוח אדם. עבדתי 30 שנה משם יצאתי לגמלאות בגיל 67.

התנדבויות ותחביבים

במקביל הקמתי את לשכת "שקד" ב"בני ברית" (ארגון התנדבותי רחב וידוע בעולם). התנדבתי באגודה למלחמה בסרטן, סחל"ב (ארגון המסייע לנוער בכל סוג של מצוקה), כמו כן התנדבתי במעונות ילדים, גני ילדים, נשים מוכות.

תחביבים: קונצרטים, הצגות, הרצאות, סרטים וחוגי ספורט שונים.

על משפחתי 

יש לי שתי בנות: נילי ומיכל, שתי אחיות, שם הבכורה זיוה, אני גינה ואחותי הצעירה צביה. בתי הבכורה נילי נישאה בשנת 1991 לאילן שיבר. נכדי: שגיב וליפז משרתים בצבא.

חיילת, בתי נילי בתקופת שרות צבאי

בתי מיכל בתור חיילת 

בתי הצעירה מיכל נישאה בשנת 2008 לאסף שפיר. הנכדות: יהלי בת 7 ונעמי בת 5.

אני ובעלי,משה קליין ז"ל על רקע הים

למעלה – חתונתה של נילי (בתי הבכורה) למטה חתונתה של מיכל (בתי הצעירה)

הזוית האישית

ליאור: "גינה, שמחתי מאוד להכיר את אותך ולעבוד איתך. היה כיף גדול. נהנתי מאוד מאישיותך, האכפתיות והאמפטיה שלך וההשקעה הרבה. נכונו לך תפקידים גדולים ומאחלת לך את כל ההצלחה. כל אמא הייתה מאחלת לה בילד מוכשר וטוב כמוך, ואין כמוך.

לפני כמה חודשים היה לנו כנס בפנימייה ובו כל אחד בחר בסופו של דבר לאן הוא ילך. אני בחרתי בתכנית "הקשר הרב דורי" ואני לא מתחרט אפילו לרגע אחד על בחירה זו. העובדה שנפתחת אליי עוד מהרגע הראשון שבו התחלנו לעבוד הייתה מדהימה בעניי מכיוון שאני אדם שמאמין בהפתחות אל אנשים אחרים וכתוצאה מכך הפכת את הזמן שבו עבדנו ביחד לזמן מרתק, מעניין וכיפי. אני רוצה לאחל לך את כל השלווה והבריאות שאפשר ושתמשיכי לחייך כמו שאת עושה היום".