מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בחינוך המשותף בקיבוץ מעוז חיים

סבתא זיוה והנכדה אפרת
סבא רבא גדליה וסבתא זיוה בשלג
אני זוכרת שהייתי הולכת עם אבא לרפת העגלות לטפל בהן.עד היום המבנה קיים,אני תמיד נזכרת באבא שלי כשאני עוברת שם.

הורי הגיעו מפולין. אמי רחל אמסטבובסקי נולדה ב-26.12.1915 בעיר סלונים, עלתה לארץ באנייה טיגר היל בשנת 1939, זו הייתה האנייה האחרונה שיצאה מפולין לפני כניסת הגרמנים לפולין. היא הגיעה לארץ בעלייה הבלתי לגאלית. כל משפחתה נספתה בשואה. היא נפטרה ב-12.4.1996. אבי גדליה לנצ'יצקי נולד ב-18.9.1912 בעיר קולו. היה מדריך בתנועת נוער שם הכיר את אמי. לפני המלחמה לא הספיק לצאת מפולין וגויס לצבא הפולני. הוא ברח מהצבא והגיע לפרטיזנים ביערות. משם הם קיבצו יתומים יהודים, כ-200 ילדים עברו לצרפת ומשם במטוס לישראל. הוא הגיע לארץ בשנת 1940. כל משפחתו נספתה בשואה. אבי נפטר בשנת 1953 כשהייתי בת שבע ממחלה קשה.

נולדתי בתאריך 23.3.1946 בבית חולים בעפולה. אמי ספרה לי שחזרה איתי מבית החולים ברכבת העמק עד בית שאן,שזאת התחנה הקרובה לקיבוץ ומשם בסוס ועגלה עד הבית. יש לי אחות בכורה ששמה אסתר, אני הבת השנייה ויש לי עוד אח בשם אברמל ואחות בשם עדה.

תמונה 1
ארבעת האחים, סבתא זיוה מימין

קיבוץ מעוז חיים נמצא בעמק בית שאן הגובל ממזרח בממלכת ירדן, הגבול הוא נהר הירדן. היום מעבר הגבול לירדן נמצא בשטחים שלנו. כשהגענו למעוז ביתי הראשון היה בית התינוקות. כל שנה נפתחה קבוצה של תינוקות שנולדו באותה שנה. בשנתון שאני נולדתי נולדו 20 ילדים, כולם היו ביחד. כל הטיפול בתינוקות היה בידי המטפלות, הן האכילו אותם ורחצו וטיפלו בכל הצרכים של התינוקות. רק אימהות שהניקו את ילדם היו מורשות להיכנס. ההורים הגיעו לקחת את הילדים לביתם בשעה ארבע אחר הצהריים והיו איתם עד שעה שבע בערב. שיחקו ונהנו איתם והחזירו לבית התינוקות שם המטפלות האכילו והשכיבו את התינוקות לישון. בית ההורים נקרא חדר כשמו כן הוא, היה חדר אחד ללא שירותים ומקלחת וכמובן ללא מטבח. השירותים היו משותפים ורחוקים מהחדר, גם המקלחות היו משותפות – נשים לחוד וגברים לחוד.

תמונה 2
אני בכתה ב' חמישית משמאל בשורה העליונה.

לאחר שנה בבית התינוקות עברנו לבית הפעוטים שבו היו קבוצות של 6 ילדים. גם בפעוטים היו מטפלות שטיפלו בכל. כל הצרכים של הילדים אפילו שהיה ילד חולה הוא הובא לרופא על ידי המטפלת. בפעוטון היינו במשך שנתיים, המטפלת הייתה מקימה אותנו בבוקר מתלבשים אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לטיול חוזרים לפעוטון למנוחת צהריים וכמובן ארוחת צהריים. אחרי המנוחה ההורים הגיעו לקחת את ילדיהם לביתם "החדר".כמו התינוקות גם הפעוטים היו עם ההורים משעה ארבע עד שבע בערב, לאחר מכן ארוחת ערב והולכים לישון. הארוחה וגם ההשכבה היו על ידי המטפלות. לאחר ההשכבה של הילדים בערך בשעה שמונה בערב הייתה מגיעה שומרת הלילה שהייתה עוברת בין הבתים ובודקת אם הילדים ישנים ומכוסים כמו שצריך שלא יתקררו. וכמובן שלא מפחדים. לשומרת הלילה היה פנס רוח איתו היא הסתובבה בין הבתים. בגיל 3 עברנו לגן. גן הילדים היה גן מעורב מגיל 3-7.בגן המסגרת הייתה הרבה יותר גדולה, כמו בבית התינוקות ובפעוטון הכל היה במסגרת בית הילדים. גן מעורב זה גן שבו הקטנים לומדים מהגדולים. והגדולים עוזרים לקטנים. בגיל 6 במסגרת הגן למדנו קרוא וכתוב וחשבון, לבית ספר הלכנו רק מכיתה ב'.

תמונה 3
מיכאל

בבית הספר היינו 20 ילדים והיה לנו בית כולל. בבית הייתה כיתת לימוד גדולה, מטבח, חדר אוכל ומקלחות, שירותים וחדרי שינה בכל חדר ישנו 4 ילדים. כל חיינו התנהלו בבית הכולל, המטפלת הייתה מקימה אותנו, היינו שותים ונכנסים לכיתה ללמוד. לאחר מכן ארוחת בוקר והייתה גם עבודת בוקר,היינו מנקים את החדרים ומסדרים ועוזרים בחיסול ארוחת הבוקר וגם עבדנו בנוי סביב הכיתה. חזרנו ללמוד משעה תשע עד שתיים עשרה. הרבה טיילנו בטבע, כל שבוע יצאנו לטיול בסביבה למדנו על הטבע החי והצומח באזור. ארוחת הצהריים בבית הכולל לאחר מכן טיפלנו במשק החי של הילדים. הייתה לנו פינת חי גדולה, גידלנו גן ירק וכן מזון לחיות. היינו ילדים מאוד עצמאיים. משעה ארבע אחר הצהריים עד שבע היינו יחד עם ההורים. בדרך כלל שיחקנו בחוץ עם הילדים היה משחק דגל,7 אבנים וכמובן מחניים. בשבע חזרנו לכיתות שם אכלנו,הכנו שיעורים. הייתה איתנו מטפלת עד שהלכנו לישון,ההורים באו להגיד לילה טוב. במסגרת זאת היינו עד כיתה י'.בשלוש השנים האחרונות היינו בגיל נעורים. למדנו במבנה כיתות משותף שנקרא ביתן נעורים המגורים היו גם בבית שבו היינו אוכלים מתקלחים ונהנים.

תמונה 4
סבתא רבתא רחל וסבתא זיוה

 

היום בראיה לאחור אני יודעת שההורים שלנו חיו חיים מאוד קשים. אנחנו כילדים קיבלנו בית מסודר שלא היה חסר בו כלום. הרבה השקיעו בנו וההורים היה להם חדר קטן ורוב היום היו בעבודה. אני זוכרת שהייתי הולכת עם אבא לרפת העגלות לטפל בהן אחרי הצהריים. עד היום מבנה העגלות קיים,אני תמיד נזכרת בו כשאני עוברת שם. מבית התינוקות עד הצבא הייתי עם אותם ילדים גדלנו יחד,עד היום אנחנו אוהבים להיפגש ולהיות יחד. מסגרת החיים של המבוגרים היו יוצאים מוקדם לעבודה חוזרים לארוחת בוקר בחדר האוכל. אנחנו כילדים לא היינו מורשים להיכנס לחדר האוכל של הגדולים. לאחר מכן עובדים, חוזרים לארוחת צהריים גם כן בחדר האוכל,גם ארוחת הערב הייתה מוגשת בחדר אוכל. חדר האוכל היה מקום המפגש של כולם עם כולם,כמובן ללא ילדים. אני זוכרת שאמרו שזה מפריע ומרעיש שיש ילדים.

תמונה 5
אסתרקה וזיוה
תמונה 6
זיוה בצבא

 

תמונה 7

הזוית האישית

סבתא זיוה: מאוד שמחתי שאפרת ביקשה ממני לשמוע על החינוך המשותף, זה פרק חיים שלי מאוד משמעותי.תכנית הקשר הרב דורי תכנית חשובה ולדעתי מעמיקה את הקשר בין הדורות ונותנת את היכולת להבין מה היה לפני זמן רב.

נכדה אפרת: אני מאוד אוהבת שסבתא מספרת לי על החינוך המשותף בקיבוץ שבו היא גדלה. לדעתי תכנית הקשר הרב דורי היא דרך נפלאה כדי לחזק את הקשר שלי עם סבתא שלי.

מילון

פנס רוח
כלי תאורה עשוי פח שהיה צורך למלאו מדי פעם בנפט. שימש את שומרת הלילה ואת הרפתנים

מעוז חיים
מָעוֹז-חַיִּים הוא קיבוץ מהתנועה הקיבוצית בעמק בית שאן, כ־5 ק"מ ממזרח לבית שאן. שייך למועצה אזורית עמק המעיינות. הקיבוץ נוסד בחודש יולי 1937, במתכונת יישובי חומה ומגדל. גרעין המתיישבים הראשון הורכב מחברי פלוגת החוגים ברעננה שהשתייכו לתנועת הקיבוץ המאוחד, ואליהם הצטרפו עוד שלושה גרעיני התיישבות - "עקיבא" ו"מסד" של "חבר הקבוצות" ו"במסילה" של השומר הצעיר. ויקיפדיה

ציטוטים

”ההורים שלנו חיו חיים קשים.אנחנו כילדים קיבלנו בית מסודר שלא היה חסר בו כלום.“

הקשר הרב דורי