מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בזכרון יעקב

צבי מאירי, אשתו ונכדותיו.
צבי בן שנתיים בחלוקת הלחם ליד מפית פרסקי
מלחמת העולם השנייה, טרום המדינה ומלחמת העצמאות

נולדתי בשנת 1937 בזכרון יעקב. אבי שירת ב"הגנה" ובנוסף היה פקיד המכס ביקב.

זכרון הייתה מושבה קטנה (פחות מ-1000 תושבים). כאשר הייתי בכיתה ב', מלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה. אני זוכר שבתחילת המלחמה עקבנו אחרי מה שקורה במלחמה, כאשר שמענו שהגרמנים הגיעו למצרים, היינו מודאגים מאוד וחששנו שהם יפלשו גם לארץ ישראל. אני זוכר שמטוסים איטלקיים הפציצו את בתי הזיקוק בחיפה, היו בלוני אוויר גדולים מאוד שריחפו בגובה של 2 ק"מ מעל האדמה, כולם ציפו לפלישה של "בנות הברית" ליבשת אירופה מכיוון שהגרמנים שלטו באירופה באותו הזמן. הייתי בכיתה ב', ילד בן שבע וחצי, למרות זאת  הייתה לי מודעות גדולה מאוד למה שקורה וכולנו ציפינו ליום שתתחיל הפלישה.

יום אחד, כאשר הייתי בכיתתי, הייתה דפיקה בדלת, אבא שלי הגיע וסיפר לי שהפלישה התחילה. לבסוף, בשנת 1945 גרמניה נכנעה והיו חגיגות גדולות. אנשים יצאו לרחובות ושמחו.

לאחר שהמלחמה הסתיימה, כאשר הייתי בן 9, בנינו לנו בית בזכרון. לפני כן, גרנו בבתים שכורים. אני זוכר שבהפסקות אני וחבריי לכיתה היינו משחקים בגן טיול, שם עשינו סיפורי מעגל. רק בסוף המלחמה ידענו על נושא השואה.

תמונה 1

יום אחד נסעתי עם אבא שלי לעתלית כי בעתלית היו מפעלי המלח והיו גובים מס גם על המלח, חזרו משם עם האוטו של אבא, שעבד בקולנוע, הוא היה פעם בשבוע נוסע להקרין סרט בעתלית מכיוון שהיה לו מקרן נייד. באותו הזמן ראינו את יומן קולנוע על השואה ראינו שם מראות זוועה. ראיתי את זה בגיל שמונה ואבא שלי הסתיר לי את העיניים כי הוא לא רצה שאני אראה את זה.

בסוף המלחמה הבריטים לא נתנו ליהודים להיכנס לארץ. אבא שלי היה גם בש"י ולימים נולד לי אח בשם שי. יום אחד שיחקתי בשדה מאחורי הבית שלנו ומתחת לשיח אלה מצאתי שם כדורי רובה ומחברות שהיו כתובים בהם פעילויות של הגנה. סיפרתי את זה לאבא שלי והוא אמר שמצאנו מטמון.

הבריטים חיפשו בבתים ציוד והדבר שהכי החביאו באותו הזמן היה קלפים מכיוון שהבריטים היו עוצרים אנשים על הימורים. אמא שלי ניסתה להחביא את הקלפים בארון שלי היא חשבה כל הזמן שאני לא רואה את הקלפים.

בשנת 1946 היה מבצע של הבריטים על ההגנה הם עשו מצור על קריית חיים ויגור בשני הישובים האלה היו סליקים של ההגנה. מזכרון יצאו כמה עשרות של חברי ההגנה מכמה משאיות והם עשו מצור על המצור הבריטי. בסוף היום הם חזרו לזכרון הבריטים תפסו את המשאיות והביאו אותם לאזור המשטרה שלהם. אבא שלי היה מיודד במשטרה ,החשש היה שאם היו רואים אותו בהגנה הם היו יורים בו ישר. הייתה מהומה בין העצורים בכוונה כדי לטשטש את זה שאבא שלי יכנס לתוך המפקדה של המשטרה מכיוון שהוא היה שוטר הוא ישן אצלם בלילה, ובבוקר הוא יצא עם אשתו של השוטר זה היה מאוד טבעי וככה הוא ברח. ישר כל הילדים הודיעו לי שאבא שלי חזר אחרי שכל העצורים נשארו שם. במלחמת השחרור עצמה אבא שלי השתתף בכיבוש טנטורה ונפצע. עם ההכרזה באו"ם היה ברור שתהיה לנו מדינה משלנו, ואבא שלי ביחד עם מנהל היקב פתחו חשבון בנק משותף הם הפקידו כסף לפני קום המדינה. בהכרזה הם נתנו צ'ק של כל הכספים שנאספו לפני קום המדינה.

במלחמת השחרור יום אחד אנחנו רואים מעל זכרון 3 מפציצים מדגם b17 (המבצר המעופף) שבדיוק הגיעו ארצה לחיל האוויר החדש וצללו להפציץ את כפרי "המשולש הקטן": טירה, איג'זים ועין ע'זאל (היום טירת הכרמל, כרם מהר"ל ועין איילה). לימים בעת השריפה הגדולה שהייתה בכרמל צלל מעל זכרון המטוס שנקרא סופר ג'מבו שהפציץ את אותו מקום בנוזל כיבוי.

כשהייתי ילד היינו מתארחים אצל ליליאן פרידלנדר האמא של דניאל שעל שמו בית דניאל בתוך אחוזת לנגה. היה שם בית הבראה שנקרא דורה שוורץ ולידו היה מגרש טניס הוא היה הרוס לגמרי לידו הייתה חורשה שקראנו לה החורשה ששם כולם שיחקו זה היה מקום הבילוי בקיץ.

ברחוב המייסדים במדרחוב הייתה חנות ממתקים ובעל החנות נסע לחו"ל למשך חודשיים וביקש מאבי שיפעיל את החנות בהיעדרו. פתאום היו לי ממתקים בשפע שלקחתי מהחנות.

אני זוכר כל שנה את הבציר: היו שופכים אדמה על כל הכבישים כי את הענבים כדי שהסוסים יוכלו להעביר את הענבים לתוך היקב. בכיתות ו' עד ח' מצאנו בניין נטוש וקראנו לזה גרן צ'קו הוא היה על שפת פלג שיצא מהשוקת שבתחתית הר השוקת וזה היה מקום מבודד בים השיחים והעצים והבניין הנטוש שם היינו משתעשעים ומדברים. בהר השוקת היינו בתקופת הסתיו והחורף קטפנו רקפות וכלניות ובאביב היינו קוטפים צבעוניים מתנה לאמי ליום הולדת בחודש ניסן. אמי אהבה צבעונים כי היא הייתה ילידת הולנד ושם הצבעוניים היו פרחים מאוד נפוצים.

בינואר 1950 חגגתי את הבר מצווה למחרת היום התחיל לרדת שלג וזכרון התכסתה ב60 ס"מ שלג והייתה מנותקת קרוב לשבוע מיתר חלקי הארץ. הייתה הפסקת חשמל ולא היה לחם ולא מסחר אבל חלק מהאורחים היו צריכים להישאר כי לא יכלו לנסוע בשלג. למזלנו נשאר הרבה מאוד אוכל מהבר מצווה .

בכיתה ח' היינו 13 תלמידים, בכל זכרון גרו 1500 אנשים. לא היה אז תיכון ואבי עבר לעבוד בממשלת ישראל בתל אביב אז עברנו לאזור תל אביב כדי שאוכל ללמוד בבית  ספר תיכון טוב.

כיום, יש לנו שלושה ילדים 12 נכדים ונינה אחת. צעיר בנינו דרור וארבעת ילדיו גרים גם כן בזכרון.

תמונה 2

הזוית האישית

נעה כהן מתעדת את סיפורו של צבי מאירי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

מצור
הטורקים הטילו מצור על קונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, במשך חודשיים בשנת 1453 מָצוֹר היא צורת לחימה שבה צד אחד מבקש לכבוש מתחם מבוצר ואילו הצד השני מבקש להגן עליו ולהמשיך להחזיק בו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כולם ציפו בקוצר רוח לפלישה של בנות הברית לארצות אירופה“

הקשר הרב דורי