מאגר סיפורי מורשת

אלמוגה נולדה בשנת 1937 בירושלים בסוף הקיץ. ילדותה הייתה ילדות רגילה אף על פי שגדלה בישראל בזמן השואה וחוותה את כל הקשיים של המלחמות והאירועים ההסטורים של ישראל.

אלמוגה נולדה בירושלים ועברה לחיפה כשהייתה בת שנתיים והתינוקת השנייה במשפחה. האח גדול שלה (שגדול ממנה בשנה), חלה במחלה מסתורית, היו לו כאבי ראש נוראיים, הוא פתאום הפסיק ללכת, הסתבר שהיה לו גידול במוח. לרפואה של אז לא היה טיפול וההורים שלה היו נורא בלחץ. היה להם תינוק כל כך חולה, והיא הייתה תינוקת, כמו שתינוקות נורמלים ערה בלילה בוכה על כל דבר… המצב היה קשה, ואז הגיעה דודה שלה ולקחה אותה לקיבוץ נען כתינוקת עד גיל שנתיים.

ואז באותה תקופה בירושלים אבא שלה עבד בהעברת קו המים הראשון מראש העין לירושלים, הראשונה שהביאה כמות גדולה מראש העין לירושלים, וכשהעבודה הזאת נגמרה, העבירו אותו לחיפה.באותו הזמן אמא שלה הייתה עסוקה עם המחלה של אח שלה עד שהוא נפטר.

אלמוגה בת שנתיים – הנאצים כבר בשלטון בגרמניה, ההורים שלה לא ידעו בטח לא בשנת 1939 ידעו על הנאצים ידעו שהם עלו ובטח לא אהבו אותם אבל לא עלה בדעתם שמשהוא כזה יקרה, אז בכרמל עלו הרבה יקים (יהודים מגרמניה) הם גאים בזה, אז לעגו להם על זה, ויחד עם זה הגיעו יהודים עם הרבה כסף ויהודים משכילים והם בנו מפעלים וזה ידוע שמפעלים חשובים נעשו על ידי יקים.

אלמוגה בת חמש – יש פיצוצים בחיפה, ואלמוגה אומרת "כמובן שלא היו מקלטים כמו היום אבל התחבאנו ככל שיכולנו, חדר מדרגות, מסדרון, ואבא שלי שהיה בן אדם מאוד סקרן היה עולה כדי לראות את המחזה ואמא שלי מאוד פחדה וכעסה עליו ואז סוכם שאני ואמא שלי נעבור לזכרון יעקוב כדי להתרחק מהפיצוצים."

אחרי זמן מה אלמוגה עוברת בחזרה לחיפה בגלל שהפיצוצים בחיפה נפסקו.

כאן אלמוגה עם קצין אוסטרלי בצבא הבריטי

אלמוגה כבר בת שמונה – השואה מתחילה להתפרסם בארץ, לאלמוגה יש דוד שנולד בורשה (בנימין טנא) והיה חבר קיבוץ איילון שבגליל והוא החליט שהוא הולך לכל פולין להציל ניצולי ולהביא אותם למחנות פליטים ואחר כך לארץ. וגם אמא שלה נסעה כדי ליצור קשר עם כמה בני דודים שנשארו בחיים.

אלמוגה כבר בת אחת עשרה – השנה 1948, הכרזת מדינה ועם הכרזת יש גם את מלחמת השחרור. עם מלחמת השחרור אבא שלה מתגייס והוא לא היה בבית ואמא שלה הייתה צריכה לחפש עבודה והמצב הכלכלי היה רע.

עכשיו אלמוגה בת שתים עשרה – המשפחה עוברת לגורה בדרום תל אביב ומתחילה תקופת הצנע. בתקופת הצנע עלו הרבה עולים חדשים ולא היה מקום ולא היה אוכל. אז הפתרון של המדינה היה להקציב תלושים לאוכל ולחלק אותו שווה בשווה כדי שיספיק לכולם.

עכשיו כל משפחה קיבלה פנקס תלושים כל חודש. בנוסף בתקופת הצנע התפתח שוק שנקרא "השוק השחור" בשוק היו מוכרים מוצרי מזון בלי תלושים אבל בהרבה יותר כסף מאשר עם תלושים והיו פקחים שהיו תופסים את הסוחרים ומחרימים את הסחורה שלהם ומחרימים אותם.

הזוית האישית

עומרי: אני מאוד נהנתי לשמוע את הסיפור המרתק של אלמוגה.