מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של סמיון בצל מלחמה

אני וסבי בגינת ביתו בכפר סבא
סבי ואחיו בילדותם (סבי בצד שמאל)
סיפור חייו של סבי סמיון

נולדתי ב – 16 ליולי 1937, בעיר חרקוב באוקראינה. כשהתחילה המלחמה בשנת 1941 הייתי רק בן ארבע, הייתי אצל סבא וסבתא שלי בכפר ליד חרקוב.

סבא שלי לקח אותי הביתה להוריי על עגלה רתומה לסוס. אתנו בעגלה הייתה גם סבתא רבתא שלי, הנסיעה ארכה כמעט יום שלם. בדרך, המטוסים הגרמניים התחילו לטוס מעלינו וכשהתחילו להפציץ פחדתי כל כך שבטעות התיישבתי בתוך דלי מי השתייה שהיו אתנו. בדרך סבתא רבתא שלי נפטרה והיינו צריכים לקבור אותה ביער. הגענו הביתה ולאחר כמה ימים כבר עלינו לרכבת שהעבירה סחורה צבאית ממפעל שאבא שלי עבד בו. עלינו לרכבת ביחד עם כל המשפחות שעבדו במפעל. מזל שהצלחנו לברוח, מפני ששלושה ימים לאחר מכן הנאצים פלשו לחרקוב.

הרכבת נסעה לעיר סרטוב ברוסיה. נסענו עשרה ימים במקום שלושה ימים מפני שהמטוסים הגרמניים לא נתנו לנו להמשיך. בדרך עצרנו פעמים רבות, מפני שהנאצים הפציצו הרבה מסילות רכבת בדרך, הם ניסו להפציץ את הרכבת אבל המטוסים של הצבא הסובייטי עצרו בעדם. הרבה פעמים נפגשנו ברכבות שנסעו לעברינו ובפנים לרוב היה אנשים מתים ורכבות שהופגזו. נאלצנו לעצור והאנשים שנסעו אתנו ברכבת אישרו לנו ללכת ולקחת את האוכל שהיה ברכבות שהופצצו. היה רגע שנחרט בזיכרוני בו הייתי צריך לקחת ממזוודה אוכל ולידה הייתה גופה של אישה מבוגרת. רגע זה אמנם חקוק בזיכרוני למרות שבאותו הגיל לא באמת הבנתי את המשמעות של מוות.

כשבגרתי הבנתי עד כמה תמונות אלה היו נוראיות וכמה חבל שילד קטן ותמים נחשף אליהן. הגענו לסרטוב ליד נהר הוולגה, גרנו בחדר של אחד מעובדי המפעל, חדר אחד לארבעתנו! אחרי כמה שבועות הודיעו לנו שסבתי ודודתי נהרגו על ידי הנאצים כמו כל יהודי חרקוב. במשך כל המלחמה חייתי בסרטוב עד 1946. אחרי המלחמה עברתי לטשקנט אוזביקיסטן לשם סבי ברח. שם שירתתי בצבא וסיימתי את לימודי באוניברסיטה.

הכרתי את אשתי איה באוניברסיטה ב – 1960, למדנו יחד באותו קורס: 'קורס הנדסת תקשורת' ובשנת 1963 התחתנו. שנה לאחר מכן ב – 1964 נולד לנו יבגני בני הבכור. אחרי האוניברסיטה עבדנו ביחד בשדה תעופה בבניין הבקרה בסיביר. חזרנו לטשקנט בגלל שבני תמיד חלה בגלל מזג האוויר והרופאים המליצו לנו ללכת למזג אקלים קצת יותר חם.

בשנת 1970 עברתי אני ומשפחתי למוסקבה ברוסיה כמשלחת מהעבודה, גרנו שם שנה. ב – 1971 אשתי חזרה עם בני לטשקנט. אני עברתי לבקינור בקזחסטן, שם עבדתי עם קוסמונאוטים בשיגור חלליות. ב – 1971 נולדה לי בת בשם טניה. עזבתי את עבודתי בעקבות לידתה של בתי ובעקבות מותם של שלושה קוסמונאוטים שעמם עבדתי: דוברבולסקי, בצאיב ובולקוף. אחרי שנה חזרתי לבייקנור כדי לשגר לוויינים למאדים. עליתי לארץ באוגוסט 1999 ומאז אני גר בכפר סבא. יש לי שני ילדים ארבע נכדות ונכד.

הזוית האישית

רון נורולין: כשדיברתי עם סבי למדתי המון סיפורים שאת חלקם לא שמעתי לפני ,למדתי כמה הוא עבר בילדותו ובחייו.

מילון

קוסמונאוטים
טייסי חלל רוסים.

ציטוטים

” רגע שנחרט בזיכרוני בו הייתי צריך לקחת ממזוודה אוכל ולידה הייתה גופה של אישה מבוגרת.“

הקשר הרב דורי