מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של סבא קובי

תמונה על רקע פטרה,בטיול משפחתי לירדן.
הרכבת עצים וצמחים , תחביב אהוב עלי ביותר
זכרונות מן הילדות

כמה מילים על בית הורי

הורי ז"ל, עלו לארץ במסגרת העלייה החמישית – אמא טובה (לבית הרשקוביץ ) ילידת 1915 רומניה, עלתה לארץ בשנת 1935 כחלוצה במסגרת תנועת "גורדוניה".  אבא גלי (גדליהו)  לבית קליגר יליד 1915 בסרביה, עלה לארץ בשנת 1936 כדי לעסוק ב"נוטרות" והצטרף לעבודה בחקלאות עם אחיו הבוגר משה שהתגורר בכפר בילו.

תמונה 1
שנת 1936, אמא החלוצה ואבא הנוטר

לאחר נישואיהם, בשנת 1939, נולדה אחותי הבוגרת אהובה, והמשפחה עלתה להתיישבות בכפר גיבתון.

כעבור כמה שנים קשות של עבודה ולאחר שהקימו משק חקלאי, נולדתי גם אני בשנת 1947 וכן אחותי הצעירה ציפה, שלוש שנים לאחר מכן.

התקופה היא תקופת המאורעות,שקדמה להקמת המדינה. באותם ימים לא הרבו לצלם את הילדים כפי שאנחנו מכירים זאת היום וכדי להצטלם היה נדרש לנסוע לצלם בעיר הסמוכה דבר שהיה בעייתי באותם זמנים, שהרי כפר גיבתון היה יישוב ספר באותם ימים ששמר על העיר רחובות ממערב מפני תוקפנות ערביי הכפרים זרנוגה וקוביבה.

התמונה המוקדמת ביותר שיש בידי היא מגיל שנתיים בערך:

תמונה 2

חלק גדול מזמננו הפנוי בשנות הילדות שלנו הוקדש לעזרת ההורים בעבודות במשק החקלאי זאת לצד מעורבות פעילה שלנו בתנועות נוער.

הקשר שלי עם בני הכנף

להורים היה משק חקלאי שכלל פרחים ליצוא ועופות אשר שווקו ל"תנובה" ( תרנגולים לבשר ותרנגולות לביצים ).כל פעם שהיו מחדשים את העופות בלול הייתה מתקבלת להקה של אפרוחים בני יום, שבמשך שבועות מספר היו מתחממים תחת מתקן חימום מיוחד שנקרא אז "ברודר".

זכור לי, כילד בן 3, שהייתי מתגנב ל"ברודר", לוקח אפרוח חמוד וחלקלק ומניח אותו ליד הצוואר מתחת לחולצה. במקרים רבים החיבוק של האפרוח היה מסתיים בחנק שלו ועל כך שהאפרוח מת בגללי הייתי נינזף.

האהבה לבני הכנף שינתה את אופייה עם השנים. בשנים הראשונות לבית הספר כבר היו לי כמה תרנגולים מאולפים ואחד מהם נראה בתמונה.

תמונה 3
בגיל 8 עם התרנגול שלי

הקשר שנירקם ביני לבין העופות הביא לכך שלא יכולתי לאכול בשר עוף ובשר בכלל וכך גם נהייתי צמחוני.

לימים, קניתי מדגרה קטנה ובכך יש לי תחושה של סגירת מעגל – אני לוקח ביצים מופרות ושם במדגרה למשך 21 יום ובסיום התקופה בוקעים מהם אפרוחים מצייצים וחמודים שבהמשך מנעימים לנו בנוכחותם בחצר ומטילים לנו ביצי חופש טריות ובריאות.

תמונה 4

תמונה משפחתית על רקע הלול 1955

חג חנוכה בבית הורי

חג חנוכה זכור לי כחג משפחתי וחמים ביותר ,שכן חוגגים אותו בעיצומו של החורף בו הימים קצרים והלילות ארוכים וקרים. לבני המשפחה יש מטבע הדברים זמן רב לבלות יחד ולהנות מאווירה נעימה שנוצרת סביב הדלקת הנרות ומושפעת גם מריח המאכלים המיוחדים שמאפיינים את החג, כמו סופגניות טעימות ולביבות תפוחי אדמה.

בבית הורי נהגנו להדליק שתי חנוכיות – האחת בהתאם למסורת החל משמש ונר ראשון וכך כל יום נר נוסף עד להדלקת כל החנוכיה. זו נחשבה בעיננו חנוכיה של ההורים כי לנו הילדים היתה חנוכיה אחרת, נוספת, אותה היינו מדליקים במלואה עם כל הנרות כבר מערב חנוכה וככה ערב ערב עד צאת החג וזאת על מנת  שיהיה אור חזק בבית כדי שנוכל לכבות את תאורת החשמל ולהנות מאור הנרות שלאורו שיחקנו כל הערבים בתחרויות סביבונים.

מלחמת סיני

בחורף שנת 1956 יצא צה"ל למערכה צבאית משולבת ביחד  עם צבאות בריטניה וצרפת נגד מצרים במטרה לשחרר את תעלת סואץ, אותה הלאים גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים באותה עת וחסם את נתיב השיט החשוב הזה. במלחמת סיני, שנהוג לכנותה גם "מבצע קדש", ביער צה"ל קיני מרצחים ברצועת עזה וסיני שמהם יצאו כנופיות מרצחים שנקראו "פידאיון" ועשו פיגועים רבים ביישובים רבים ברחבי הארץ וגרמו לאבידות רבות בנפש ולפחד ממשי בעיקר אצל הילדים.

אצלנו, באותה תקופה ההורים הרחיבו את ביתם והיינו בדיוק בשלב של עבודות נגרות בנין שנעצרו עקב גיוס אנשי מילואים, כולל אבא שלי שגוייס ונעדר מהבית במשך כשבועיים.

אני זוכר היטב את רעש הסירנות, האזעקות של אז, שנשמעו בעקבות נסיונות תקיפה אווירית של המצרים, פחדנו מאוד בלי אבא בבית אבל כדי לשפר את הרגשת הבטחון, הזזנו את הארונות והצבנו אותם בפתח הבית במקום הדלתות החסרות – זה היה תפקידי בהיותי בן 9 ועשיתי זאת כדי לשמור על אימי ואחיותי.

סוף דבר

התמקדתי עד כאן בעיקר בתאור שנות ילדותי מתוך מחשבה שזה מה שעשוי לענין את נכדי אולם לצורך השלמת התמונה המשפחתית אוסיף מלים אחדות.

כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" היה זה אך טבעי להתגייס לשרות צבאי במסגרת הנח"ל, באמצעותו הגעתי להשלמה בקיבוץ נירים, שם הכרתי את אשתי רוני ( לבית אביעזר).  נישאנו בקיבוץ בשנת 1970.

תמונה 5

בדרך לטקס החתונה בקיבוץ נירים 8/9/1970

לאחר מספר שנים שחיינו בקיבוץ התגייסתי לשרות קבע בצה"ל ועד פרישתי עשיתי מספר תפקידי קצונה הקשורים בפיתוח אמל"ח בתחומי המקצועי (מהנדס אלקטרוניקה).

אנחנו מתגוררים כיום בכפר גיבתון, היישוב בו נולדתי. בשנים האחרונות אני עוסק בטיפוח מספר תחביבים הקשורים בחקלאות: גידול פירות אקזוטיים, גידול דבורים ועופות.

יש לנו שלושה בנים ובת ונכון להיום שמונה נכדים מתוקים – כולם מקור לאושרנו וגאוותנו.

הזוית האישית

קובי: נהניתי ביותר לחלוק עם אלעד נכדי את זכרונותי משנות ילדותי אני חושב שהתוכנית בה השתתפנו היא מעניינת וחשובה ומאחל להרבה סבים ונכדים להנות מהעשייה המשותפת.

אלעד: נהניתי לכתוב ולתעד את זיכרונותיו של סבי והרגשתי שהתוכנית מקרבת בייננו.

מילון

עלייה חמישית
גל עלייה לישראל שהתרחש בשנים 1931-1939 וכלל כרבע מליון צעירים, מאירופה בעיקר

תנועת גורדוניה
תנועת נוער ציונית שהוקמה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, חינכה את בני הנוער לאהבת ארץ ישראל וגיבשה מספר גדול של קבוצות שעלו לישראל והתיישבו בקיבוצים.

נוטרות
משטרת היישובים העבריים היו כוחות של שוטרים יהודים שפעלו בתקופת המנדט הבריטי ,בחסות המשטרה הבריטית, כאשר המשימות שהוטלו עליהם היו מטעם הסוכנות היהודית לשמור על היישובים דרכי הגישה אליהם.

כפר גיבתון
יישוב שהוקם בשנת 1933 ממערב לעיר רחובות ובמטרה לחצוץ בין רחובות וכפרים ערביים קוביבה וזרנוגה שהטרידו רבות את תושבי רחובות. הקמת היישוב נעשתה במסגרת תוכנית ליישב 1000 משפחות של חקלאים ברחבי הארץ במטרה לעבות כמה ערים שסבלו מהתנכלויות של פורעים ערביים שנקראה התיישבות האלף. במסגרת אותה תוכנית הוקמו גם : כפר בילו, בית עובד ליד נס ציונה, צופית ליד כפר סבא, רשפון ליד הרצליה ועוד.

ברודר
מתקן חשמלי ייעודי לחימום אפרוחים בני יום

נח"ל
חטיבה בצה"ל שנקראה נוער חלוצי לוחם, סימלה הוא המגל והחרב, הוקמה כדי לרכז את בוגרי תנועות הנוער אשר התנדבו לשרת במסגרת מיוחדת הכוללת שרות קרבי של לוחמי חי"ר ביחד עם ישיבה לפרקי זמן בקיבוצי ספר

קבוץ נירים
קיבוץ השוכן במועצה אזורית אשכול, הוקם בשנת 1946 ע"י גרעין מתנועת "השומר הצעיר" . הקבוץ הוא אחד מתוך 11 יישובים שהוקמו במבצע בזק לפריסה של יישובים עבריים ברחבי הנגב

ציטוטים

”מיהו האוייב של הטוב? היותר טוב.“

הקשר הרב דורי