מאגר סיפורי מורשת

סבא ישראל רוזנפלד משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתו אגם ומספר לה על ילדותו:

"הייתי בן חמש וחצי עדיין בגן, אחי עלה לכיתה א', דרשתי מאבי לקנות את הספרים כמו לאחי. בזמן שאחי למד בכיתה א' אני במקביל אליו עשיתי את כל השיעורים ובסיום כיתה א' של אחי אני ידעתי את כל החומר של כיתה א' לקרוא, לכתוב וחשבון. ולכן דרשתי להתחיל כיתה א', לפני בני גילי וכך התחלתי כיתה א' כילד הכי צעיר בכיתה וידעתי את כל החומר.

בבית ספרי בעיירה קטנה שלמדתי היתה בכל שכבה, כיתה אחת בלבד. בכיתתי מלבדי היו עוד שתי תלמידות יהודיות שגם הן עלו לארץ. לחבר הכי טוב שלי קראו רומיאו הוא ישב בשולחן לידי, הייתי עוזר לו בשיעורים ומכין אותו למבחנים. בכיתה ט' בתיכון השתתפתי בתחרות אולימפיאדת הפיזיקה והמתמטיקה ברומניה ואף הגעתי לגמר בתחרות הארצית. חברי הטוב היה מאוד גאה בי ואף עזר לי בתחומים שהוא היה טוב בהם כגון ספורט, דייג וגידול יונים. אחרי עלייתי לארץ בביקורי הראשון ברומניה ביקרתי בעיירה שלי והתארחתי אצל חברי הטוב רומיאו.

נולדתי בעיר המחוז דבה ברומניה בטרנסילבניה. גרנו שם עד כיתה א' בסיום השנה הזו אבא היה מאוד פעיל ברומניה בתנועה לארגןן בעלי המקצוע שעבד בהם [שותפויות] קופרטיב כך שכל שנה נדדנו לעיירה אחרת עם הוריי , כדי לארגן את העובדים מן הסתדרות ורק בכיתה ה' הגענו סוף סוף לעיירה האצג בטרנסילבניה, ושם סיימתי את בית הספר היסודי והמשכתי לתיכון עד כיתה י"א שנה לפני סיום התיכון ואז עליתי לארץ. בעיירה היו כ-4000 תושבים הייתה קהילה יהודית מגובשת והיינו חוגגים את כל חגי היהדות בבית הכנסת של העיירה.

כאשר הייתי בכיתה ה' בבית ספר היסודי הצטרפתי לתנועת הנוער שהייתה ברומניה עם עניבות אדומות פיונרים, בכל קיץ היינו יוצאים למחנה ועוזרים לכפריים בעבודות בחקלאות. עם עלייתי ארצה נקלטתי בקיבוץ גן שמואל למוסד החינוכי על מנת לסיים את התיכון. במקביל התקבלתי לתנועת השומר הצעיר ואף הוענק לי סמל בוגרים שזה הסמל היוקרתי בתנועה זו. אף בתור חבר בקבוצה של השומר הצעיר, הייתי בין מנהיגי הקבוצה עשינו ביחד הרבה טיולים על מנת להכיר את מולדתנו.

הייתי בן 14 וחצי כשהודיעו להוריי שאנחנו מגשימים את החלום לעלות לארץ ישראל. כבר הלכנו להיפרד מהחברים אחרי שארזנו הכול ומוכנים לעלייה. אחרי כחודש הודיעו לנו שנעצרה העלייה ואז נאלצנו לחזור לעיירה שלנו, התארגנו וגרנו ארבע נפשות בחדר אחד במשך שנה. אני נאלצתי לוותר על חופשת פסח כדי להשלים את כל הלימודים שהחסרתי ולעבור את כל הבחינות של השליש על מנת לא להישאר כיתה. שנה אחרי זה הודיעו לנו שחידשו את העלייה, שמחנו מאוד וכשהייתי בן 15 וחצי באמצע כיתה י"א עליתי לארץ בתחילת חודש פברואר 1960. עם הגעתי ישר הביאו אותנו לנתניה. בילדותי חלמתי להגיע לעיר עם שפת ים והנה הגשמתי את החלום. ביום הראשון לא יכולתי להתאפק וישר הלכתי ברגל עד שפת הים ומאוד מאוד התרגשתי כאשר נשמתי את אוויר הגלים והים.

כעולים חדשים, הגענו לנתניה ובאופן טבעי התחברנו עם חברים בני גילי מאותה העלייה. נהגנו להיפגש באופן קבוע בימי שישי ובשבתות נסענו לטייל ברחבי הארץ על מנת להכיר אותה. המשכנו להיות חברים גם אחרי הנישואים והולדת הילדים, המשכנו להיפגש ולטייל ביחד. החברות נמשכת עד היום.

בגיל 16 אחרי שסיימתי באולפן עקיבא בנתניה את לימודי השפה העברית באמצעות עליית הנוער התקבלתי לסיום הלימודים במוסד החינוכי בקיבוץ גן שמואל. התקבלתי לכיתה י' של ילדי הקיבוץ בלבד בתור ילד חוץ יחיד בקבוצת אלון. במוסד החינוכי למדנו וגם היינו חייבים לעבוד 3 שעות. העבודה הראשונה שלי הייתה בתור מורה לעברית באולפן בקיבוץ שלימדנו עולים חדשים. העבודה השנייה שעבדתי בה בקיבוץ היא שהייתי אחראי על כל המדשאות בקיבוץ ובכיסוח הדשא ובטיפול גנות הנוי. בתוך קבוצת אלון התאקלמתי היטב עם בני הקיבוץ ואף נבחרתי להיות בין מנהיגי הקבוצה בתור חבר וועד הקבוצה וסדרן עבודה של המוסד החינוכי. הייתי מאוד פעיל בתור חבר בתנועת הנוער השומר הצעיר. העבודה הנוספת שעשיתי היה לעבוד בפרדס ובקטיף התפוזים עשינו תחרות שבועית בין הקבוצות מי קוטף הכי הרבה תפוזים.

עם הגעתי לנתניה ישר נשלחתי ללמוד עברית באולפן עקיבא בניהול שולמית כצנלסון כלת פרס ישראל. עם סיום האולפן בעזרת עליית הנוער עברתי לקיבוץ גן שמואל לסיים את בית הספר התיכון. הוצבתי בכיתה של בני קיבוצים צברים ילד חוץ תקופה לא קלה אבל התגברתי על זה ומהר מאד הייתי מקובל ואף נבחרתי למנהיגות הקבוצה ועד הכיתה. בקיבוץ היינו לומדים וגם עובדים שלוש שעות ביום העבודה הראשונה שלי הייתה מורה לעברית באולפן בקיבוץ ובמשך השנים עד הצבא לימדתי כיתות מתחתיי פיזיקה ומתמטיקה ותמיד חלמתי להיות פעם מורה. לפני סיום בית הספר לפני גיוס לצבא עברתי בחינות להתקבל ללימודים בבית ספר הטכני של חייל האוויר ועברתי אותם בהצלחה.

התגייסתי בתאריך 13.8.1963. מגיע ללשכת הגיוס מוכן ללימודים בבית ספר הטכני של חיל האוויר אבל להפתעתי הודיעו לי שאני הולך ליחידה קרבית חטיבת גולני. כמובן לא ידעתי למי לפנות אחרי שסך הכל הייתי שלוש שנים בארץ, הוריי אפילו לא ידעו עברית לא ידעו לאן אני מתגייס. אחרי המשבר הראשוני, התחלתי את הטירונות בחטיבת גולני, אמרתי לעצמי שאין דבר העומד בפני הרצון וסיימתי את הטירונות, למרות כל הקשיים ואפילו ביקשתי ללכת לקורס מפקדי כיתות, שסיימתי אותו בהצטיינות.

כפי שציינתי התגייסתי בתאריך 13.8.1963 מוכן ומזומן ללכת ללמוד בבית ספר הטכני של חיל האוויר אולם נשלחתי לחטיבת גולני. הייתה לי טירונות קשה של שישה חודשים חלקה בחורף וחלקה בסתיו התאמנו בנגב בכל מזג האוויר בגשם, ברוח ובקור ישנו מעט שעות באוהל סיירים כאשר הגשם חדר פנימה ונרדמנו עד העצמות. בתום שישה חודשים הוכשרנו כלוחמים. נשלחתי להשלמה מקצועית לפלוגה מסייעת. חזרתי ליחידה והיינו מופקדים להגנה על הגבול הצפוני מול רמת הגולן שהיה בשליטה סורית. התנדבתי ללכת לקורס מפקדים שנמשך חצי שנה בבית ספר למפקדי כיתות בג'וארה ליד קיבוץ עין השופט. בסיום הקורס שסיימתי בהצטיינות חזרתי ליחידה והמשכתי בפעילות שוטפת לשמירה על הגבולות בין היתר הייתי פעמיים בהר הצופים שהיה בתוך שטח של שליטה ירדנית.

לא הספקתי להתרגל לחיי כאזרח אחרי השחרור וגויסתי למילואים לפני מלחמת ששת הימים. בתחילת המלחמה הוצבתי מול העיר טול כרם שהייתה בשליטת ירדן כדי לשמור על היישוב ניצני עוז מושב על הגבול. ביום השלישי של המלחמה התחלנו לנוע לכיוון מזרח נכנסנו לטול כרם והתברר שהצבא הירדני נסוג, המשכנו בהליכה רגלית דרך העיר שכם והתמקמנו בבקעת הירדן על הגבול. נשארנו שם לשרת עוד חודשיים עד סיום המלחמה וההסכמים לשביתת נשק ואז השתחררתי משרות המילואים הראשון שלי.

ערב מלחמת יום הכיפורים, לאחר חזרה מבית הכנסת הייתה הרגשה באוויר שהולכת לפרוץ מלחמה למחרת בשעת הצהריים הופעלה אזעקה שהודיעה על פרוץ המלחמה. גויסתי בצו חירום, באמצעות סיסמא ברדיו לשירות מילואים. נפרדתי בערב מהמשפחה והוסעתי לבקעת הירדן לשמור על הגבול עם ירדן. בתום 3 שבועות ירדנו כל החטיבה לצד השני של תעלת סואץ במצרים על מנת להחליף את חטיבת הצנחנים אשר ספגה אבדות קשות במלחמה. הוצבתי ליד העיר סואץ כדי לשמור במעברים על האספקה לארמיה השלישית של צבא מצרים. הועברתי לעמדה הכי דרומית במצרים בזמן המלחמה במוצב אתקה מול נמל אדביה. שהיתי שם כ-6 שבועות ובתקופה זו חטפנו הפגזות כבדות היו לנו שם ארבעה פצועים. עם הפסקת הנשק חזרנו לשטח שבשליטה ישראלית בסיני והמשכנו להתאמן עוד 6 שבועות. לאחר שישה שבועות של שירות מילואים סוף סוף השתחררתי אבל לא להרבה זמן לאחר שלושה חודשים שוב גויסתי למילואים למעבר הג'ידי והמיתלה.

מלחמת לבנון פרצה בקיץ 1982, גויסתי למילואים לתקופה של 45 יום. נכנסנו ללבנון והיינו אחראים על גזרת צור, במשך תקופת המילואים עמדנו בפני החלטה להיכנס לביירות בתקופה הזו עשיתי סיור בכל לבנון כולל פאתי ביירות העיר צידון וארז הלבנון. שירות המילואים הוארך בעוד שבועיים עד קבלת החלטה לגבי כניסה לביירות. מפקד האוגדה שלי היה אמנון ליפקין שחק ז"ל שמונה לרמטכ"ל.

השתחררתי מהצבא בתחילת 1966 היה מיתון גדול בארץ ומחסור במקומות עבודה. העבודה הראשונה שלי הייתה במפעל ליצור מנועים בנתניה "לייף אלקטריק". העבודה הייתה מאוד קשה עבדתי על מכונה אוטומטית לחיתוך מתכות עבור המנועים וכל גלגל שהייתי אמור להרים למכונה שקל כ- 100 קילוגרם.

זכיתי להכיר רק את הסבתא שלי {הלנה} מצד אבי ודודתי גם מצד אבי שהיא הייתה אחותו. סבתא שלי בתחילת שנות ה-50 קיבלה אישור לעלייה לארץ ישראל היא עלתה לבדה בתקווה שגם אנחנו נקבל אישורי עלייה. עם הגעתה לארץ הועברה למחנה עולים בפרדס חנה בהיותה לבד תקופה ממושכת והגעגועים למשפחה שנשארה ברומניה ביקשה שאבי יעשה כל מאמץ להחזיר אותה לרומניה. ובשנת 1954 קיבלה אישור לחזור לרומניה. לצערנו היא חלתה ובשנת 1957 נפטרה ולא זכתה להיות בבר מצווה שלי. דודתי טרזה אחות של אבי מאיר הייתה מאוד קשורה אלינו לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים לכן בילינו הרבה אצלה והיינו הרבה ביחד.

סבתי הלנה

אני נולדתי בזמן מלחמת העולם השנייה שרומניה הייתה תחת כיבוש גרמניה הנאצית האבא שלי מאיר היה במחנה עבודה בכפיה בהקמת פסי רכבת ואמא שלי הייתה צריכה להסתתר על מנת שלא יקחו אותה למחנה ריכוז אחי היה בן שנה וחצי ואני בדיוק נולדתי בשנת 1944. לפי הסיפורים שסיפר אבי הוא ברח ממחנה העבודה באמצע החורף קפץ מרכבת וכתוצאה מכך השמיעה שלו נפגעה. אמא שלי עמליה טיפלה בשתי תינוקות {בי ובאחי} לבדה תוך כדי שהיא מסתתרת.

אבי ואמי

הכרתי את אשתי ורה עוד לפני הצבא כאשר היא הייתה בת 17 היינו חברים ובתקופת הצבע היינו נפגשים אחד ל-6 שבועות כאשר הייתי בא לחופשת סוף שבוע מהצבא. האהבה הייתה גדולה והתקשורת בינינו הייתה באמצעות מכתבים הייתי מצפה בכיליון עניים למכתבי האהבה של ורה ששמורים עד היום. עם שחרורי מהצבא הייתה החלטה שעם קבלת עבודה קבועה אנחנו מתחתנים לכן עבדתי ולמדתי את המקצוע שבו אני עוסק עד היום כבר 52 שנה כך שאחרי 10 חודשים משחרורי ב- 24 לנובמבר 1966 התחתנו ואנחנו חיים באושר עד היום הזה.

אני ואשתי התחתנו בנובמבר 1966 גרנו ביחד עם אימא של אשתי {אילנה} שהייתה מאוד חולה בשכונת "סלע" בנתניה. עבדנו שנינו קשה וחסכנו כל לירה על מנת להגיע לדירה משלנו בשנת 1968 רכשנו דירה מרווחת במרכז העיר "כיכר המייסדים" ואז החלטנו להגדיל את המשפחה ובתחילת מאי 1969 נולד בנינו הבכור "אייל" שמחה גדולה וכעבור שמונה שנים נולד לנו בשנת 1977 בנינו השני "טל" שמחה גדולה והקשר בין האחים היה גדול, ברוב הזמן אייל שמר והשגיח על טל. התבגרו הבנים ולאחר הצבא שניהם הלכו בדרכי. אייל למד הנהלת חשבונות ויעוץ מס ועובד כיום בחברת "נביעות" טל הצעיר למד ראיית חשבון ומשפטים וכיום. שניהם הקימו משפחות לתפארת…עובד במחלקת כספים בחברת  AMDOCS.

בננו הגדול אייל, הקים משפחה, בגיל 33 התחתן עם רונה ולאחר 5 שנים נולדה הבת הבכורה נויה. לאחר 3 שנים נולדה אחותה טליה. ולאחר 4 שנים נולד האח הקטן איתן.

בננו הצעיר טל, הקים משפחה, בגיל 28 התחתן עם אלינור הקדימו את אייל ונולדה נכדתנו היפה מכל והבכורה אגם. 4 שנים לאחר מכן נולד הנכד השובב לביא.

ולסיכום יש לנו 5 נכדים מקסימים שמביאים אור ושמחת חיים לכל המשפחה.

הזוית האישית

הנכדה אגם: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבא שלי ולשמוע את הסיפורים המעניינים שלו. למדתי עליו הרבה ועל חייו, למדתי הרבה על מלחמות ישראל והילדות של סבא שלי. מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור מהצד שלו.

סבא ישראל: מאוד נהניתי להעביר לנכדתי אגם את חוויות הילדות שלי ברומניה והקליטה שלי בארץ. כמה שנים לפני הגיוס בקיבוץ וגם החוויות שלי בצבא ובמילואים. אני שמח מאוד על עבודתי המשותפת עם הנכדה והתכנית הנהדרת.

 המצגת של אגם וסבא ישראל