ילדותו של סבא יהודה במושב עין ורד
ילד בעל שלושה שמות
נולדתי בסתיו בשלהי שנת 1947 בורוצלב בפולין. אירופה עדיין מתאוששת מזועות מלחמת העולם השנייה, היהודים בקושי מעכלים את מוראות השואה. כשאמא ילדה אותי, בבית חולים צבאי היא דאגה לרשום אותי בשם פולני מחשש (מוצדק) לאנטישמיות. מאז הופיע בתעודת הזהות שלי השם "איזידור" בנוסף לשמות של שני סבי: יהודה ואלימלך. כך הייתי לילד בעל 3 שמות.
השואה, היתה תמיד ברקע של הבית, גם כשהורי נמנעו מלדבר על מה שקרה "שם". כשהייתי בגיל שנתיים וחצי עלינו ארצה, נדדנו בכמה מקומות: בית הלל, מעברת פרדסיה ולבסוף השתקענו בשכונת ה"הרחבה " במושב עין ורד בשרון עם עוד עשרות עולים, ניצולי שואה.
כילד במושב עין ורד, ניסיתי להיפטר ככל האפשר מהתדמית של ילד גולה פולני וניסיתי בכל כוחותיי להיות "הכי ישראלי שיש" ! לא תמיד הצליח לי. בבית דיברנו יידיש בעיקר. ההורים דיברו פולנית כדי שאנחנו, הילדים לא נבין…. אמא, למשל, לא למדה עברית שנים ארוכות, היא הסתדרה עם השפה הפולנית – ואני כל כך התביישתי.
סבא יהודה עם משפחתו במושב
לאט לאט הפכנו לחקלאים עם רפת קטנה וכ-30 דונם של פרדס וגידול ירקות ופרחים. כילד, אני זוכר את עצמי עובד בפרדס, בשדות ובמשק – וכמעט לא יוצא לשחק עם החבר'ה. שם נולדו אחי ואחותי. בגיל התיכון, הצטרפתי לפנימיה הצבאית בחיפה, כדי להיות "הכי ישראלי שיש" – זוכרים? ולאחר סיום הלימודים שם, התגייסתי לצה"ל ליחידת הצנחנים. ביחידות הצנחנים השונות, השתתפתי בכל מלחמות ישראל באותן התקופות ובמגוון תפקידי פיקוד.
השתחררתי משרות מילואים כסגן אלוף – ומאז אני עסוק בעבודתי ובגידול ששת הנכדים המקסימים שלי.
בסיפור הבא תוכלו לקרוא על "קערת החרסינה שעשתה עלייה לישראל לאחר המלחמה"
הזוית האישית
סבא יהודה מספר למיתר נכדתו על ילדותו ונעוריו, בתכנית הקשר הרב דורי: כדבריו: ניסיתי להיפטר מתדמית ילד גולה פולני וניסיתי בכל כוחותיי להיות "הכי ישראלי שיש" .
מילון
פנימיהפְּנִימִיָּה היא מוסד חינוכי המספק לחניכיו את כל צורכיהם, אשר משולב על פי רוב בבית ספר. המושג "פנימי" מציין כי המגורים והכלכלה הם פנימיים בתוך המוסד הבית-ספרי. תלמידי הפנימיות מבלים את שנות התחנכותם בפנימיה, הרחק מהוריהם, אך בדרך כלל בסופי שבוע, חגים וחופשות הם חוזרים לביתם הקבוע.
עין ורד
עֵין וֶרֶד, מושב באזור השרון השייך למועצה אזורית לב השרון. את המושב חוצה כביש 553. עין ורד גובל במזרח בכפר עבודה, בדרום בכפר הס, במערב בתל מונד ובקדימה צורן ובצפון בעין שריד. המושב הוקם בשנת 1930 על ידי אנשי העלייה הרביעית ממזרח אירופה שהתאגדו כבר ב-1926 ב"ארגון מתיישבי תל אביב" וחיפשו מקום התיישבות עד שנמצא להם המקום הנוכחי בו נחפרה באר הפעילה עד היום (2014). בשנת 1932 נרשם הארגון כאגודה שיתופית ובשנת 1935 החליטו חברי המושב להחליף את שמו מ"ארגון חקלאי תל אביב" ל"עין ורד"