מאגר סיפורי מורשת

סבי, ברוך צבי, נולד בשנת תרצ"ז (1937) בתל אביב להוריו – רבקה ומנחם דורמבוס. הוריו היו דתיים – מסורתיים.

 

הוריו של סבי עלו ארצה מפולין במסגרת קבוצת חלוצים בשנת 1933, ברצונם היה לממש את חלומם הציוני

ולבנות ארץ מולדת לעם היהודי. הם עסקו בסלילת כבישים ובבנייה, כמו גם בית החולים "אסותא" הישן, בתל אביב.

סבי גר בתל אביב, עם הוריו, אחותו שולמית ואחיו חיים. הם גרו בצריף קטן ברחוב שיינקין פינת יוסף הנשיא.

 

"בצריף לא היה חשמל, והשירותים היו מחוץ לצריף בחצר ולא היה חדר אמבטיה. הצריף היה מואר בעזרת

עששיות נפט  וכדי לקבל מים חמים לרחצה היו מחממים מים בעזרת פרימוס שהיה מונח מתחת ל"אמבטיית

פח קטנה" במטבח. בבית היה אך ורק כיור וברז למים קרים".

"בילדותי הייתי "שובב" גדול וחבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" ביחד עם אחותי. היינו משחקים ברחוב מכיוון שלא

היו מגרשי משחקים. יום אחד יצאתי לרחוב לשחק וכמו בין ילדים היו נערים בוגרים ממני שהתחילו להרביץ לי

כנראה "מסיבה טובה". אחותי שהייתה מבוגרת ממני בשנתיים ראתה את המתרחש ולא עשתה דבר בנדון.

אבי שצפה במתרחש מהצריף בו התגוררנו, יצא, הבריח את הנערים ופנה בכעס לאחותי ואמר: "אח שלך חוטף

מכות ואת עומדת בצד ולא עושה כלום?!?!" לאחר שנזף באחותי "הפליק" לה סטירה. אחותי למדה את הלקח

ומאותו היום גוננה עלי בכל הזדמנות".

 

למרות תנאי המחיה הקשים של סבי, ילדותו הייתה מאושרת מכיוון שידע להעסיק את עצמו בעזרת צעצועים שבנה כגון: רדיו גביש, קורקינט מעץ, דודס וכדומה. בילדותו, סבי עבר את מלחמת העולם השנייה, כאשר מטוסי הפצצה

איטלקיים שהיו בברית עם הנאצים, הפציצו את תל אביב. אחת הפצצות פגעה בבית שהיה מול הצריף של סבי

מעבר לכביש. באותה העת סבי ישב בבהלה במקלט שהיה בבית סמוך לצריף בו גר.

"זכור לי היום בו הורי הודיעו לי שהלילה תהיה הצבעה של חבר הלאומים (האו"ם) בה יוחלט – האם תוקם מדינה יהודית בארץ ישראל ?  אני רציתי, כמובן לשמוע את ההחלטה של האו"ם, אך בביתנו לא היה חשמל ורדיו , לכן

הורי הלכו לשכנים לשמוע את תוצאות ההצבעה. הורי לא אישרו לי להצטרף אליהם לשמוע את ההחלטה בשעות

הלילה המאוחרות משום שהייתי צעיר ונדרשתי ללכת לישון . אבי הבטיח לי שאם ההחלטה תהיה חיובית הוא יעיר אותי משנתי. ואכן , באמצע הלילה אבי העיר אותי משנתי . שמעתי צהלות שמחה וצעקות מהרחוב.

הבנתי ומיד יצאתי החוצה לרחוב לחגוג עם כולם. הייתה שמחה גדולה באותו הלילה. היה זה היום המאושר ביותר

במדינה".

 

בר המצווה של סבי זכורה לו כאירוע חשוב. כל המשפחה והחברים של הוריו התגייסו לעזור בהכנת האירוע.

"כל החברות של אמא התגייסו לבשל, לסדר, להכין את מקום האירוע שהיה חדר גדול בתל אביב ליד בית הכנסת

בו התפללתי". לקראת הדרשה סבי ישב עם חבר טוב של הוריו, שהיה רב , איש חכם ולמד עימו את הדרשה.

"זכורות לי המתנות שקיבלתי לכבוד האירוע, המתנות באותה התקופה היו בעיקר תשמישי קדושה כגון: תפילין,

כיפה חדשה, גביע יין מכסף לקידוש, שעדיין בשימוש אצלי. בנוסף, קיבלתי מצלמה (box) פשוטה ושעון יד.

למרות צניעות האירוע השמחה הייתה גדולה וכולם נהנו, שרו ורקדו. הורי ברכו אותי: "ברוך, שפטרנו מעונשו של זה". משפט, אותו סבי אינו שוכח.

 

"התנדבתי ליחידת הצנחנים שהייתה יחידה עילית באותה התקופה מתוך כוונה לעזור למדינה בתקופה קשה.

כאשר יחידות פדאיון (מחבלים מתאבדים) פרצו לישובים יהודיים ורצחו משפחות חפות מפשע". מטרת היחידה

של סבי הייתה לבצע פעולות תגמול מעבר לקווי האויב, להיכנס לתוך בסיסי הפדאיון כגון: מחסני נשק ותחמושת,

מקומות ריכוז המחבלים, תחנות משטרה ועוד…פעולות אלה זכו להצלחה מרובה. חשוב לציין ששירות ביחידת

הצנחנים הייתה שירות  בעל סיכון רב, וצה"ל  גייס רק את הטובים שבחיילים. פעולות התגמול הזכורות בהיסטוריה

של מדינת ישראל הן: ג'רנדאל, חוסאן, קלקיליה, עזה  ועוד…..

 

גולת הכותרת של אותה תקופה הייתה "מלחמת קדש" (1956) בה סבי לקח חלק. במלחמה זו צנח מעבר לקוי

האויב באזור המיתלה בצד המזרחי של תעלת סואץ, במטרה לכבוש את מעבר המתלה, מעבר בין הרים,

ששימש דרך לכוחות הצבא המצריים על מנת להגיע ממצרים לכיוון סיני.  "נכנסנו בלילה לתוך מעבר המיתלה

בין שני ההרים בכוונה ל"טהר"  את הכוחות המצריים שישבו מעל הוואדי משני צדיו של המעבר. לאחר קרב קשה

בו התקפנו והותקפנו הצלחנו לכבוש את עמדות המצרים, אולם, תוך מחיר כבד של הרוגים ופצועים ביחידה. 

בתום הקרב הסתבר שכדור פגע במכשיר הקשר אותו נשאתי ובכך למעשה הציל את חיי. למחרת בבוקר המצרים נוכחו  לדעת שהפסידו בקרב ושלחו מטוסי קרב הפצצה לפגוע בנו בעזרת פצצות ומכונות ירייה… בתום הקרב, ידנו הייתה על העליונה".

 

סבי הכיר את סבתי (מרגלית) במהלך שירותו הצבאי, כאשר נשלח לקורס קשר מטעם יחידת הצנחנים. סבתי

שימשה כמדריכה "צפנות" (כתבי סתר) שהיו בשימוש הצבא. מהרגע הראשון סבי התאהב בסבתי. כמדריכה,

לסבתי היה תיק עם מסמכים סודיים אותם הביאה לשיעור כחלק מההדרכה. סבי שרצה למשוך את תשומת ליבה

"סחב" ממנה את התיק הסודי. בסוף השיעור סבתי  לא מצאה את התיק וסבי "מצא" אותו בעבורה וכך התפתחה

שיחה כשבסופה הזמינה לקולנוע והשאר…היסטוריה.

 

ערב אחד בחופשת "אפטר דיוטי", קבע סבי פגישה עם סבתי.  ברגע האחרון בוטלה החופשה וסבי שלא רצה

ל"הבריז" לסבתי החליט למרות הכל לצאת ללא רשות המפקד לפגישה המיוחלת . לאחר שחזר מהפגישה רס"ר

המחנה תפס אותו והכניס אותו לבית המעצר במחנה למשך שבוע ימים. סבי ישב יומיים בלבד בבית המעצר משום שהחלו ההכנות למלחמת "קדש". במלחמה זו סבי היה חיוני היות ושימש סמל קשר גדודי .™ 

 

בחודש דצמבר, שנת 1958 סבי ברוך וסבתי מרגלית התחתנו במזל טוב, לאחר הכרות וחברות שנמשכה

שנתיים וחצי. אבי (טל) נולד לאחר כשלוש שנים וחצי מיום הנישואים, לאחר כשישה עשר חודשים  מיום הלידה

של טל נולד ניר. חמש שנים וארבע חודשים מיום הלידה של ניר נולד האח השלישי  שרון – האחרון לבית משפחת

דותן…™ 

 

כאשר אני וסבי נפגשנו בימי שישי במשך שישה חודשים, בתכנית הקשר הרב דורי, השנה תשע"ד, השכלתי

ולמדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבי ועברו. למרות הקשר היום יומי עם סבי, הכנת מצגת זו  והתעמקות

בהיסטוריה של משפחתי אפשרה לנו למצוא תחומי עניין רבים משותפים לשנינו. למדתי ערכים נוספים על  בני

האדם, ועל מלחמות ישראל בהם סבי השתתף.™ 

"תקופת המפגשים ותיעוד הסיפור במצגת הייתה עבורי חוויה מכוננת שאפשרה לי לראות בנכדי עמית צדדים

רבים חדשים, שלא יצא לי להכיר בחיי היום יום. שליטתו המלאה במחשב, יכולת ניסוח בכתיבה, חשיבה מאורגנת,  הבנת תפקיד, הכנת מצגת זו וחשיבותה לדורות הבאים. נהניתי לבלות זמן איכות עם הילדים בכתתו ולמדתי להכיר

ולהעריך את מורתו טל כהן, שתרמה רבות להצלחת משימה זו."

 

כיום לסבי ברוך ולסבתי מרגלית יש תשעה נכדים משלושת ילדיהם (טל, ניר, שרון) למרות זאת הם מוצאים מספיק

זמן לבלות ולהיות בחברתי ובחברת שאר בני המשפחה. משפחתנו המורחבות מקיימת לעיתים קרובות מפגשים,

ארוחות ערב משותפות, טיולים בארץ ובחו"ל, הפלגות נופש וטיסות קצרות במטוס של סבי.