מאגר סיפורי מורשת

יאיר רון-חיי בקיבוץ געתון

רקע כללי

הוריו של יאיר היו החלוצים.

קיבוץ געתון נוסד בשנת 1948 ויאיר נולד בשנת 1951.

המייסדים שנקראו חלוצים באו ממדינות אירופה וכולם היו ניצולי השואה. הם היו מאוד צעירים (18-20). הם הגיעו לבדם.  חלק גדול מההורים, האחים והדודים שלהם נרצחו בשואה. הם היו נערים צעירים ללא בית וכסף. נשלחו שליחים מהארץ לארגן אותם בקבוצות על מנת להביא אותם לישראל.

החלוצים מקיבוץ געתון היו שייכים לתנועת השומר הצעיר. הם הגיעו באוניית מעפילים "כנסת ישראל" אבל הבריטים ששלטו אז בארץ, התנגדו שהיהודים יבואו ולכן גירשו אותם עם האוניה לקפריסין למחנה מעצר. בסופו של דבר, לאחר מאבקים, הגיעו לארץ.

הקמת הקבוץ

באותה תקופה בארץ היה מאוד חשוב להנהגה היהודית לפזר את כל העולים בכל הארץ, כדי להגן על הארץ. החלוצים הבינו שזה היה מאוד חשוב אז הם הסכימו להתיישב בקיבץ געתון אשר בצפון.

יחיעם היה קיבוץ בודד והיה נתון כל הזמן במצור ובהתקפות מהיישובים הערבים.כדי לעזור ליחיעם החליטו להקים לידו קיבוץ נוסף – קיבוץ געתון. העלייה לקרקע הייתה בעזרת שיירה של משאיות שבראשן נסע רכב משוריין. המקום שבו רצו להקים  את הקיבוץ היה מקום שבו אין כלום. על המשאיות היה כל מה שצריך כדי להישאר על הגבעה – אוהלים מיטות מזרנים נשק תחמושת.

הנסיעה משבי ציון למקום הייתה קשה. כשהגיעו עסקו בשני דברים עיקריים: הראשון: היערכות להגנה על המקום. השני: הקימו את האוהלים כדי לישון בלילה.

ביום העלייה על הקרקע, מי שהגנו על הקיבוץ היו חלוצים ותיקים יותר בארץ. כדי להגן על האנשים, בנו גדר תיל בצורת משולש. המגינים חצבו תעלות הגנה בעזרת מקושים ומעדרים וחלק מהאנשים הסתדרו לאורך הגדר עם כלי נשק כדי להגן על היישוב.

החיים בקבוץ של אז

כמובן שבאותה תקופה לא היו ילדים בגעתון (הילד הראשון בקיבוץ נולד בשנת 1950).

בית החולים הקרוב ביותר לגעתון היה בעיר נהריה. וכשיאיר נולד היו בקיבוץ בערך 12 ילדים. הם חולקו לשתי קבוצות- קבוצה שנקראה "שחר" וקבוצה שנקראה "ניצנים". היו שישה ילדים בכל קבוצה.

בהתחלה לא הייתה עבודה בקיבוץ. המתיישבים עבדו בייעור (שתילת יערות) ובסלילת כבישים מאבנים כדי שלקיבוץ יהיה כסף לקנות אוכל לכולם. העבודה הייתה עבודה פיזית מאד קשה ועבדו בה גם הבנים וגם הבנות.

היערות ששתלו החלוצים קיימים מסביב לקיבוץ מאז ועד היום. החיים באותו זמן היו מאוד מינימליים – ללא חשמל, אוכל פשוט מאוד ומים ממיכל קטן. העיר ה"גדולה" באותה התקופה הייתה העיר נהריה. החיים באותה עת היו קשים ומסוכנים, אבל המתיישבים ידעו שאם הם רוצים להקים מדינה הם חייבים להקים ישובים במקומות רחוקים ומסוכנים.

בית הילדים

בית הילדים של פעם היה "הבית של הילדים". הבית היה בנוי כך שבחלק אחד היו הכיתה וחדר אוכל קטן, ובחלק השני היה מסדרון שממנו היו כניסות לארבעה חדרי שינה ולמקלחת. הילדים שהו בבית הילדים רוב שעות היום והלילה. סדר היום התחיל בשש וחצי בבוקר, כאשר הגיעה המטפלת והעירה אותנו מהשינה. הלכנו למקלחת בבית הילדים ואחר כך הלכנו לכיתה שגם היא הייתה בבית הילדים.

הבית של הילדים

הלימודים התקיימו בכיתה, ואחרי השיעור הראשון הלכנו לחדר האוכל שהיה בבית הילדים, ואכלנו שם ארוחת בוקר שהכינה המטפלת. אחרי האוכל המשכנו ללמוד בכיתה. יצאנו לטייל הרבה בהרים מסביב לקיבוץ (הקיבוץ היה פתוח ללא גדר מסובכת) חצר המשחקים של בית הילדים הייתה מאוד פשוטה, הכל היה עשוי מעץ ולא מפלסטיק וברזל.

משחקים בחצר

בצהריים הינו אוכלים ארוחת צהריים בבית הילדים. את האוכל היו מביאים מחדר האוכל של הקיבוץ בשלישיה. אני זוכר שאהבתי לאכול הרבה, וכשלא היה מספיק אוכל, שלחו אותי עם סיר מהשלישייה להביא עוד אוכל.

מנשא השלישיה

כשהיינו ילדים קטנים בכיתה א' או ב', היינו הולכים בצהריים לנוח. לכל ילד הייתה מיטה בבית הילדים. במנוחת הצהרים היה קשה להירדם אז המטפלת הייתה אומרת לנו "ראש לקיר ועיניים עצומות".

מנוחת צהרים

אחר כך המטפלת הייתה יושבת במסדרון ומקריאה לנו סיפור עד שנרדמנו. היא הייתה הולכת לביתה וכשהגיעה שעת ההקמה, באה מטפלת והעירה אתנו. בארבע וחצי או חמש היינו הולכים לבית של הורים שלנו. היינו נשארים אצלם עד שבע בערב ואז ההורים היו מחזירים אותנו לבית הילדים.

בבית הילדים בערב היינו אוכלים ארוחת ערב ותמיד הייתה פעילות- משחקים, שיעורי בית וכו' בשמונה וחצי כולנו היינו לובשים פיג'מות וכל אחד היה הולך למיטה שלו. שוב המטפלת ישבה במסדרון וסיפרה לנו סיפור.

הרבה פעמיים ה"מטפלת" בערב היה היתה אחד ההורים של אחד הילדים וכאשר הורה בא הוא היה מספר כל אחד סיפור מהבית שלו. זכור לי אבא אחד שסיפר כיצד הוא היה ב"פרטיזנים" בשואה ונלחם בגרמנים. ואבא אחר סיפר איך בתור ילד קטן הוא למד ב"חדר" (בית ספר של ילדים דתיים). ואחר כך היינו אמורים לישון והמטפלת הלכה.

בקיבוץ היה בית ילדים לכל טווח גילאים. בשביל שהילדים לא יהיו לגמרי לבד, הייתה שומרת לילה שהייתה אחראית לכסות אותנו ואם ילד לא נרדם לעזור לו. בשלב מסוים כדי שלשומרת יהיה יותר קל לשמוע באיזה בית ילדים קוראים לה אז הקימו מערכת שמרטף שהייתה מחוברת למיקרופון בבית הילדים ובחדר התינוקות (איפה שהמטפלת ישבה) היה רמקול.

מערכת שמרטף

כאשר ילד היה מתעורר וזקוק למטפלת, או שהוא בכה או שהוא קרא "שומרת!" "שומרת!" והשומרת היתה מצליחה לזהות באיזה בית ילדים קוראים לה והולכת לעזור לילד הקורא.

כשהיינו קצת יותר גדולים, בכיתה ג', אחרי ארוחת הצהריים בבית הילדים, כל אחד היה מסודר למקום. העבודות שעשינו היו מגוונות: ניקינו את בית הילדים, חלק מהילדים עבדו בבתי ילדים של ילדים צעירים יותר  או שעבדנו במשק החי'.

את הכביסה היו מכבסים במכבסה של הקיבוץ. כל בית ילדים היה מכין שק של הכביסה ואנחנו היינו עוברים עם החמורה "זריזה" בין בתי הילדים והיינו אוספים את שקי הכביסה המלוכלכת והיינו מחזירים את הכביסה הנקייה מהקומונה לבתי הילדים.

כשילד היה חולה, היו מפנים אותו מחדר השינה שלו למין בידוד. לפעמים גם יותר מילד אחד היה חולה אז שמו את כולם יחד בבידוד. רק במקרים נדירים מאוד הילד היה הולך לבית של ההורים.

בחופשת הקיץ לא היו לימודים יותר. שיחקנו ועבדנו אבל המשכנו לגור בבית הילדים. במהלך החופשה היה לנו שבוע "הבראה"- שבוע שבו פינקו אותנו עם אוכל, בעיקר  צ'יפס ושניצל ולקינוח היה ג'לי אדום ולפעמים אפילו ארטיקים.

סיכום

הילדים שנולדו בימים הראשונים של הקיבוץ, נולדו בקיבוץ שהיה ממש בתחילת דרכו והחוויות שלהם מאז שונות לחלוטין מהחוויות של הילדים היום. יחד עם זאת,  הייתה לנו ילדות יפה, טובה ומאד מיוחדת.

הזוית האישית

סבא יאיר רון: איזה כייף היה להגיע למפגשים ולספר על התקופה של פעם. נועה ודין – שתי נערות נפלאות עבדו מאד יפה, גילו התעניינות אמיתית והיה עונג לשתף ולעבוד איתן. בטוח שהכרות של הילדים עם העבר נותנת להן תמונת מבט נוספת על העולם שבו הם חיים ועד כמה דברים השתנו. אני למדתי רבות על העולם של נועה ועל בית הספר.

שרון: המחנכת ניהלה את התהליך המורכב הזה, בתבונה וברגישות רבה ועל כך מגיע לה יישר כוח גדול. תודה על ההזדמנות שניתנה לי. יאיר

נועה: היה לי ממש כיף לעבוד ביחד עם סבא שלי – יאיר, ועם חברתי לכיתה – דין.היה לי ממש מעניין לשמוע על חיי הקיבוץ של פעם, לראות תמונות והסברים…למדתי הרבה על איך חיו פעם.בנוסף למדתי הרבה על סבא שלי ועל הקמת הקיבוץ. הבנתי איך היה לגדול פעם בקיבוץ, במה שיחקו, כיצד עבדו וקראו לילדים. בנוסף למדתי גם על הכלים של פעם- ואל איך עבדו במטבח. לסיכום: גיליתי עניין רב. למדתי המון על סבא ועל החיים של פעם בקיבוץ.

דין: נהנתי לעבוד עם חברתי לכיתה נועה ועם סבא שלה יאיר. נהנתי ללמוד על הקמתו של קיבוץ געתון ועל החוויות של יאיר בתור ילד. אני חושבת שהעבודה עם יאיר הייתה מהנה ומלמדת. למדתי הרבה דברים על החיים פעם בקיבוץ כגון: המשחקים פעם, שגרת היומיום של הילדים פעם. נהנתי מאוד בפעילות המשחקים עם הסבים והסבתות. לסיכום: נהנתי בכל הפעילויות והטיול. שמחתי להכיר את יאיר.