מאגר סיפורי מורשת

סבא חוליו מזא'ה מספר לניב הראל על ילדותו

אני נולדתי בעיירה קטנה (פחות מאלף נפשות 60% לא יהודיים)שרוב האוכלוסייה היו יהודים, כל החנויות שסיפקו את הצרכים של העיירה בתוך המושבות של היהודים שהיו בעיקר חקלאים. האוכלוסייה של העיירה וכול הנפשות והחקלאים היו כ- 3000 נפשות יהודיות בעיירה כל החנויות היו של יהודיים שסיפקו לכל האוכלוסייה דברי אוכל הלבשה כלים לעבודה רהיטים ועוד.

 

 

 

היו שני בתי ספר, בבוקר בית ספר ממשלתי ואחרי הצהריים בית ספר יהודי שבו למדנו תנ"ך, היסטוריית העם היהודי, ידיעות הארץ ועוד… כמעט כל הפקידים בעירייה בתחנת הרכבת במשטרה ובמשרדים אחרים היו יהודים. בחגים (חגי ישראל) התלמידים היהודיים לא הלכו לבית הספר ומפני שהיו מעט מאוד תלמידים לא היו לימודים.

 

תכנית הלימודים בבית הספר הממשלתי הייתה חילונית. אחרי המהפכה הצבאית ביוני 1943 שחלק ניקר מהמנהיגים היו בעד הנאצים. אבל במדיניות פנים של הממשלה היו הרבה דברים אנטישמים,למשל: אסרו את השחיטה הכשרה. עצרו את השוחט לשלושים יום. הכניסו בתכנית הלימודים בבית ספר ממשלתי, לימודי הדת הקתולית, וסגרו באופן זמני את בתי הספר היהודים.

 

אני הייתי התלמיד הטוב ביותר וביום העצמאות הארגנטיני ובחגים אחרים כל התלמידים של בית הספר צעדו במרכז העירה. בראש הצעדה, אני צעדתי עם הדגל הארגנטיני. זה היה אירוע משמעותי, אחרי המהפכה בשנת 1943 , נתנו לגוי לצעוד בראש הצעדה במקומי.

 

כור לי אירוע במיוחד, ערב אחד בקיץ הלכנו כ- 15 ילדים יהודים בגילים 12-15 לשחק כדורגל ובגלל העוצר שהממשלה הטילה המשטרה לקחה את כל השחקנים לתחנת המשטרה ושחררו אותנו, אחד אחד אחרי הרבה שעות, רק אחרי חצות.