מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של דניאל מיקנר

סבא שלי בן 20 מצטלם ליד המדרחוב שבצרפת
הבית הגדול שהיה לסבי ומשפחתו
סיפורו של דניאל שנולד בתקופת השואה ועשה עלייה לישראל

סיפור ילדות

קוראים לי דניאל מיקנר אני בן 73 והנה הסיפור שלי:

לפני שנולדתי המשפחה שלי גרה בפריז. כשהתחילה מלחמת העולם השנייה הגרמנים פלשו לפריז. מפקד המשטרה של האזור היה חבר של אבא שלי והחליט לעזור לנו לברוח. הגענו לנורמנדי שבצפון צרפת.

הגענו לכפר קטן וההורים שלי נאלצו להתחפש לנוצרים ולחיות כנוצרים. אף אחד בכפר לא ידע שהורי יהודים חוץ מהכומר בכנסייה של הכפר. כל יום ראשון הוריי היו צריכים ללכת לכנסיה, הם היו צריכים לעבוד כחקלאים וגרו במחסן אופניים. האחים שלי גרו בזמן הזה בכפר אחר.

אני נולדתי בתאריך 20.7.1944 כחודש לאחר הפלישה.

בשנת 1945 חזרנו כולנו לפריז. אבא שלי היה חייט והתחיל לעבוד בפריז אמא שלי עבדה איתו והם הצליחו ומאוד התעשרו. חיינו חיים מאוד טובים – היה לנו בית גדול מאוד ברחוב שאן זה ליזה ובית גדול נוסף בעל 11 חדרים, באזור פריז. נולדו לי עוד אח ואחות והיינו בפנימייה מכיתה א'-יב' שנקראת "פסקל" והיא קיימת עד היום.

בילדותי הייתי נגן מפוחית והופעתי במועדונים ובטלוויזיה. עד היום אני ממשיך מידי פעם לנגן. בבית אשר בשאן זה ליזה היה לנו גם פסנתר כנף ומידי פעם הייתי מנגן גם עליו. הייתה לי בובת קוף גדולה שהייתה מלאה בחומר שדומה לקש בכדי שהיא תהיה גדולה ושמנה.

בסיום התיכון התגייסתי לצבא הצרפתי. ולאחר השירות הצבאי נסעתי לבלגיה לשנתיים לבד. שם למדתי ליתוש יהלומים במפעל. בגיל 21 עזבתי את בלגיה וחזרתי לצרפת לעבוד במפעל של אבא שלי. ובהמשך הלכתי ללמוד עיצוב אופנה עם אבי. עבדתי עד 1973 במפעל ובמשך תקופה זו הכרתי את אשתי הראשונה והתחתנו ונולדו לנו 2 בנים.

סבא שלי בן 20 מצטלם ליד המדרחוב שבצרפת

תמונה 1

כאשר פרצה בארץ ישראל מלחמת יום הכיפורים, החלטנו אשתי ואני לעלות לארץ עם שני בנינו. כשהגענו לארץ התחלתי לעבוד באופנה ובשנת 1980 עזבתי את התחום ועברתי לעבוד באלביט בתחום האלקטרוניקה – שם עבדתי 32 שנים.

כעת אני בגמלאות ונהנה מהחיים עם הילדים והנכדים.

אהבה ומשפחה

את אשתי הראשונה בלה הכרתי דרך חברה משותפת בשם אסתר. את אסתר הכרתי בגיל 19 כאשר הגיעה לצרפת במשלחת מישראל. אירחנו אותה ואת אחיה בביתנו בזמן ששהו בצרפת. כאשר חזרו לישראל, היינו בקשר ולאחר זמן מה הגעתי לישראל עם דודי. באותה תקופה לא היו חיילות בצבא ולכן אסתר ושתי חברותיה – בלה ומלכה שירתו במשטרה.

באחת הפעמים שטיילנו פגשתי בבלה – חברתה של אסתר. היא עמדה באחת הכיכרות בחיפה עם מדים כאילו יצאה מתוך סצנה של סרט. מיד התאהבתי בה. יצאנו בכל התקופה שבה הייתי בישראל ולאחר זמן מה הייתי צריך לחזור לצרפת. המשכנו את הקשר בטלפון ובמכתבים ולא הפסקנו להתגעגע אחד לשני. אז נפלה ההחלטה ושלחתי לה כרטיס טיסה לצרפת. היא הגיעה אליי לצרפת והתחתנו. נולדו לנו 2 בנים – מיקי ואילן.

כשפרצה בישראל מלחמת יום הכיפורים החלטנו לעלות לארץ. לאחר שבע שנות נישואים החלטנו להתגרש. בשנת 1983 הכרתי את דניאלה דרך חברים משותפים. לאחר שבע שנים בהם יצאנו התחתנו. אנחנו חיים באושר עד היום.

לדניאלה יש גם שני בנים וביחד יש לנו 12 נכדות ונכדים.

הזוית האישית

אמי: דניאל סיפר לי המון סיפורים, למדתי כ"כ הרבה דברים שלא ידעתי לפני כן. נהנתי לשמוע אותו מספר את הסיפור שלו ונהנתי במיוחד לקרא בביתי את הסיפור שוב ושוב.

מילון

מרסי
תודה

מפוחית פה
מפוחית פה (אנגלית: Harmonica; גרמנית: Mundharmonika) היא כלי נשיפה ממתכת העשוי מפליז או ארד. ידועה בכינויה המקוצר "מפוחית". גודלה של המפוחית הנפוצה מאפשר להכניסה לכיס, כך שהיא מהניידים בכלי הנגינה.

ציטוטים

”"היו לי חמישה אחים" "כולם היו יפים"“

הקשר הרב דורי