מאגר סיפורי מורשת

שמי דודו רהב, נולדתי בתאריך 1943.11.2 בקיבוץ משמר העמק, בנם של וילק ומלכה הורוביץ ז"ל. אני אביה של שיר, וסבא של עידו כספי.

זיכרון הילדות הראשון שלי הוא הדשא שליד בית הורי. צורת החינוך בה גדלתי עיצבה מאוד את אישיותי. ההתבגרות בתוך קבוצה מגיל 0 עד 18 בונה את האישיות שלך בהרגשה של חלק מתוך קבוצה ולא יחיד. בניגוד לדעות קדומות, שדיברו שפות אחרות בבית שאינן עברית, בתקופת הילדות שלי ביטלו כל שפה חוץ מעברית. התחלתי לעבוד מוקדם. בגיל 5 הכניסו לי ליד סמרטוט ומגב ופקדו עלי לרחוץ את חדר השינה שלי. בגיל 6 פקדו עלי להחליף מצעים כל שבוע, ובגיל 7 צירפו אותי לקבוצת ילדים שטיפלה בחיות בפינת החי שלנו.

תמיד חייתי בקיבוץ, למעט בזמן מלחמת השחרור, בה פינו את כל הילדים מהקיבוץ וגרנו בקיבוץ מרחביה ואח"כ עברנו לגור בביה"ס הריאלי בחיפה. היינו קמים בבוקר בין השעות 6:30 ל- 7:00, שותים משהו חם, משחקים בחוץ, אוכלים ארוחת בוקר והולכים לכיתה עד הצהריים. אוכלים ארוחת צהריים ויוצאים לשחק בחוץ עד 13:45, שותים כוס חלב – חובה! והולכים לישון עד 16:00 – חובה גם כן. קמים ולובשים בגדי ערב, אוכלים ארוחת ערב והולכים להורים עד 19:30 או 20:00. ההורים היו מחזירים אותנו לבית הילדים וכעבור 30 דקות המטפלתהמורה הייתה מגיעה והיינו אומרים להורים לילה טוב. היא הייתה משכיבה אותנו ומקריאה לנו סיפור, מכבה את כל האורות ונשארת בבית עד שנרדמנו.

סבא רבא וילק ז"ל, סבא דודו ואחיו אלישע

בילדותי אהבתי לקרוא, לשחק כדורסל, גולות, מחניים, למבולי וסכינים. לא הייתי חבר בשום קבוצת ספורט עד אחרי הצבא. בכלל לא היה מושג של ספורט מקצועני בתקופה כשהייתי ילד, ואם תפסו ספורטאי שקיבל כסף תמורת ספורט היו מבטלים את הישגיו! לא היו לי חברים טובים והדמות שהייתה בשבילי מודל לחיקוי הייתה אחי הגדול יאיר ז"ל. בילדותי היו שינויים רבים בקיבוץ. בנו חד"א חדש, בנו מוסך ומסגריה חדשים, בנו אורווה ורפת חדשים, חיסלו את ענף גן הירק והמשתלה, ואפילו בנו שיכון חדש להורי.

חוויתי קשיים רבים בילדותי: בגיל 8 נפל לידי מטוס קרב, מאותו אירוע הייתי מתעורר בלילות ובורח בוכה מהבית. יום לפני בר המצווה נהרג אחי במבצע סיני – מבצע קדש, בקרב על רפיח, הקפיצו אותנו כיתה ועלינו למוסד החינוכי בגיל 12.

יאיר ז"ל אחיו של סבא דודו וסבא דודו בנהלל

אחד האירועים אשר השפיעו עלי בילדותי והיה גורם משמעותי בחיי, היה כאשר הייתי בן 5, אחותי נהרגה במלחמת השחרור מפגז על בית הילדים. המוות של אחותי הכניס בי פחד מהמוות. המוות של אחי גרם לאבדן המודל האישי.

עוד אירוע מעניין שקרה זה שנסעתי עם המקהלה לבנייני האומה בירושלים, אחד הבניינים האולמות המפורסמים בארץ בזמני, והופענו שם. הופעתי גם עם להקת הריקוד של מוסד משמר העמק כך נקראה שומריה אז. בנוסף, בכל יום שישי במוסד היה ערב ריקודים שבו היינו רוקדים ריקוד זוגות והיה מאוד מרגש להזמין בנות לרקוד.

אני זוכר את חג פורים שהיה חג מאוד מרגש, כיוון שהיו צוחקים על ילדים בחג הזה ואף פעם לא ידעת אם יצחקו עליך או על נערים ונערות אחרים. היינו יושבים בשולחנות אוכל מעורבים, כל הכיתות יחדיו, וזה היה מרגש כיוון שלשבת עם ילדים בוגרים ממך ושיתייחסו אליך באותו זמן היה מיוחד מאוד.

פעם בשנה היה אירוע ספורט שנקרא "מוסדייה" וזה היה גוף בוגר וגוף צעיר שהתחרו בתוכם באתלטיקה קלה ופעם בכמה שנים הייתה תחרות בין מוסד חינוכי משמר העמק לבין מוסד חינוכי עין השופט, רעות מול שומריה, אף פעם לא רציתי לחזור אחורה, תמיד רציתי להיות צעד אחד קדימה ממה שהייתי!

תמונות נוספות של סבא דודו

הזוית האישית

עידו כספי מתעד את סיפור ילדותו של דוד רהב במשמר העמק, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.