מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה של סבתי

התאקלמותה של סבתא לידה בארץ וזכרונותיה מילדות

סבתא לידה נולדה ב-6.5.1946  לשמואל ומלכה בצ'כוסלובקיה (מדינה שהתפלגה לצ'כיה וסלובקיה) בעיר קז'מרוק, כיום בסלובקיה. ב-1949 המשפחה עלתה ארצה בעקבות הלאמות של רכוש ומאסרים שמבצעים השלטונות הקומוניסטים בקרב בעלי רכוש. בתמונה ניתן לראות תצוגה של מפעל סכיני גילוח של אביה של סבתי, שאולץ על ידי השלטונות לצעוד ב-1 במאי לרגל חג הפועלים ולהפגין תמיכה במשטר הקומוניסטי. כעבור מספר חודשים נאלצה המשפחה לברוח מצ'כוסלובקיה, שכן אביה הואשם בתמיכה בקפיטליזם. 

המשפחה התמקמה בנתניה בגלל שבמושבה (של אז) גרה דודה של סבתי והם גרו בביתם עד שנבנה בית המשפחה ברמת אפרים. בחזית הבית נשתלה על ידי אביה גדר חיה, ובתוך השטח פרחים ועצי פרי ונוי. נבנה לול לתרנגולות כדי לעזור לקיום הכלכלי בתקופת הצנע.  

 
כעבור שמונה חודשים המשפחה עברה לגור בשיכון שנקרא אז "נווה עובד". הבית כלל חדר אחד, מטבחון קטן, שירותים ומקלחת יחד (חימום המים נעשה ע"י פרימוס [מבער]). במטבחון היתה פתיליה שעליה בישלו ומקרר שקורר על ידי בלוק קרח. הגינה היתה חצי דונם שעליו ניטעו עצי פרי, נשתלו ירקות ונבנה לול לעופות. בחצר בנה אביה משטח בטון קטן שבארבע פינותיו נקבעו עמודים וסביבם נכרך בד. למקום הועבר צינור מים וכך הייתה מקלחת לבני הבית בקיץ כשחזרו מהים.
 
סבתא רבתא (מלצ'י) הייתה עקרת בית שטיפלה בשתי הבנות, הבכורה שושנה והצעירה לידה. היא בישלה, תפרה בגדים, עזרה לבנות בשיעורי בית ותפרה תחפושות מדהימות וכן תחזקה את גינת הירק ובעלי החיים. סבא רבא (שני) עבד ימים ארוכים בחנות בבעלותו שהייתה מעדנייה. מדי פעם ביקש את עזרת בתו לידה לעבוד בחנות.
 
סבתי אהבה מאוד לשחק במשחקי הרחוב ("עמודו", "5 מקלות", "7 אבנים", "מרוץ שליחים", "מחבואים", קפיצה בחבל, ו"קלאס"). יש לציין שהרחובות באותה תקופה אינם סלולים והמשחקים היו בחול בלי סכנה של פגיעת כלי רכב. הסכנה היחידה היתה מעבר עדרי פרות, עגלת הקרח ועגלת הנפט. אחת מהמטלות שהוטלו על לידה היו עמידה בתור לחלוקת מזון. זו הייתה תקופת צנע שבה המזון חולק על פי תלושים שהיו בידי כל משפחה לפי מספר הנפשות במשפחה. חולקו שמן, קמח, מרגרינה, ביצים ומדי פעם אף בשר. סבתא טיפלה בבובתה וישבה בקופת חולים כדי שיתנו לה פלסטר או תחבושות עבור הבובה. בקיץ הבילוי היה ללכת לים לשעות ארוכות: כגלגל שחיה השתמשו בפנימית של גלגל מכונית. שיחקו הרבה במטקות אז ובדרך כללו "נשרפו" מהשמש (לא הייתה מודעות לסכנות של השמש). בחורף הבילוי היה קטיפת פרחי בר (נרקיסים, צבעונים, כלניות) כי לא הייתה מודעות להגנה על פרחי הבר.  
 
בגן הילדים למדה לידה עברית מהגננת כי כל ילדי הגן דיברו בבליל שפות. לידה דיברה סלובקית וגרמנית והילדים האחרים דיברו פולנית, רוסית, יידיש, סרבית והונגרית, כך שהשפה המשותפת שדוברה הייתה עברית. הדרך לגן הייתה בשביל חול במושבה כאשר בגיל 4 היא הלכה לבד ללא ליווי. בית הספר היה המשכו של הגן ומספר התלמידים בכיתה היה 53 ילדים. ברור שלא כולם למדו. בקלות היה אפשר להיעדר מהשיעורים ולשחק בחוץ כי למורים היה קשה לשלוט על הילדים. מי שדיבר "עף" החוצה לשחק בחול וכמובן שהיו תלמידים, בהם סבתי שניצלו זאת.
 
חגיגות הבת-מצווה נעשו בבית הספר בכיתה ובחצר כאשר שלוש בנות שנולדו באותו חודש חגגו ביחד. אגב, לבת המצווה המתנה הייתה שעון יד. כדי להתקבל לתיכון היה צריך לעבור בחינת סקר שחילקה את התלמידים על פי כישורים. בתיכון הלימודים היו רציניים ורק מי שסיים בהצלחה יכול היה ללכת לאוניברסיטה.
 
בזמן הלימודים באוניברסיטה בירושלים ערב מלחמת ששת הימים הרחובות היו מחולקים עם חומה באמצע. סבתי למדה היסטוריה ומדעי המדינה .סיום הלימודים היה לאחר המלחמה, והעיר ירושלים גדלה והשתנתה לחלוטין. עם סיום הלימודים התחתנו דני ולידה. בתם הראשונה סיגל נולדה ב-1971 ועמוס ויואב בניה נולדו בשנת 2000.      

מילון

צנע
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. היו גם הגבלות על כספים שניתן לקחת לחו"ל - אזרח ישראלי שיצא לחופשה באותה תקופה יכול לשאת עימו רק מעט דולרים. בהמשך עלו אף הצעות להגברת המדיניות בדמות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד כהנה וכהנה הצעות.

ציטוטים

”בגן למדו עברית מהגננת. הילדים דיברו פולנית, רוסית, יידיש, סרבית והונגרית השפה המשותפת הייתה עברית“

הקשר הרב דורי