מאגר סיפורי מורשת

שמי רונה, אני מתעדת את סבתי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

סבתי נולדה בשנת 1954 כילדה שלישית במשפחה שעלתה לארץ מפרס (איראן) בשנת 1951, עם ילד בן שנה וחצי ואימא בהריון, למעברת עפולה עלית.

במעברה הוריה הגיעו אל הלא נודע. הם עבדו קשה מאוד ולאחר כמה חודשים נולדה אחותה של סבתי. לאחר כשנתיים הם עברו לכפר סבא ולאחר שנה נולדה סבתי. את השם שושנה בחר עבורה אחיה הבכור, אלי. אימא של סבתי מספרת שכתינוקת וילדה, סבתי הייתה הילדה הכי נוחה שלה. סבתי גרה בילדותה בבית פרטי עם חדר וחצי, שם ישנו בני המשפחה. בחצר אביה בנה צריף ענק בו התנהלו חיי המשפחה. שם היה המטבח ושולחן ענק ששימש אותם להכנת השיעורים, פגישות המשפחה וכמובן לארוחות הערב בדרך כלל. בחצר היה שולחן ענק מתחת לעץ תפוחים, כמו כן בשטח היו עצים של רימונים, לימונים, שזיפים וגויאבות. על הקרקע היו גידולי ירקות העונה ובחצר גידלו תרנגולות שנתנו ביצים. לסבתי הייתה חיית מחמד – עז. מכל התוצרת הזו התקיימה המשפחה.

כשהייתה סבתא בת שלוש נולד אחיה יוחנן, וכשהייתה בת שש נולד אחיה הקטן משה. משפחתה גרה ברחוב אחד העם, הם גרו יחד ארבעה אחים והאחיות של אמה. זאת אומרת שכל אחר הצהריים סבתי בילתה עם בני דודיה. כשאימא רצתה קצת שקט, היא שלחה אותה לדודתה לבקש ממנה "בגיר וביישין", שזה בפרסית "קחי ותושיבי". הכוונה הייתה שהיא תשאיר את סבתי אצל הדודה. כל רגע שסבתי ביקשה את הדבר, דודתה המציאה תירוצים..

את הגן סבתי זוכרת בפרטים קטנים כמו החצר, וכשעלתה לכיתה א' הזיכרון החזק ביותר שלה הוא שכתבו בחצי מחברת. לדודה של סבתא היה עגלה עם סוס, ובאחד הימים כשחזרה מבית ספר ראתה אותו ברחוב. היא ניסתה לעלות על העגלה, נפלה ונפצעה בברך. כשחזרה הביתה אימא פינקה אותה עם כוס מים וסוכר, חבשה את הברך וטיפלה בפצעיה. מקרה נוסף שזכור לה הוא שאחיה הגדול אלי לקח אותה באוטובוס לפגוש את אביה. בסיבוב של האוטובוס סבתא נפלה מהמושב ונפצעה בראש. אחת מהנשים באוטובוס באה וטיפלה בה, הנהג עם כל הנוסעים נסע לקופת חולים וכולם חזרו הביתה מבלי לפגוש את אביה בעיר.

בכיתה ד' הוריה עברו לגור בדירה בבניין, בעיר. כשפרצה מלחמת ששת הימים סבתי הייתה בבית ספר עם אחיה הקטנים יוחנן ומשה. סבתא גרה אז בסמיכות לבית הספר, היא אספה את כולם והם רצו הביתה ישר למקלט. באותה עת אביה ואחיה הגדול גוייסו לצבא. היות והמלחמה התנהלה, בין היתר, בקלקיליה, הם ישבו שישה ימים במקלטים. היות ואימא עבדה בבית חולים והמשיכה ללכת לעבודתה החיונית, סבתא נשארה כל יום עם אחיה. סבתא זוכרת ישיבה במקלט עם כל השכנים, וכל אחד סיפר את סיפור חייו וחויותיו. סיפור מיוחד שזכור לה הוא שהשכן סיפר שראה שבתל אביב מוכרים ארטיקים והוא חשב שיקנה לילדיו ויביא הביתה. הוא אכן קנה, שם אותם בתיק, וכשהגיע הביתה ראה מיץ ארטיקים..  לכשהסתיימה המלחמה, בני המשפחה שמחו מאוד לראות את אחיה ואביה חוזרים מהמלחמה.

במשך השנים סבתי למדה והקימה משפחה שבה שלושה ילדים ושמונה נכדים, סבתי היום בת 66.

הזוית האישית

רונה: היה נחמד להכיר יותר טוב את סבתי ולדעת על העבר שלה.