מאגר סיפורי מורשת

ביום הולדת של אמה של סבתא שלי מניה שהיא בת 19 התחילה מלחמה ולקחו את כל המשפחה שלה (אימא, אבא, אחות עם משפחה שלה ואח) למחני ריכוז ושם הרגו את כל משפחתה חוץ ממנה ואת האח שלה. את האח לקחו למקום אחר.

במשך הזמן היא הצליחה ביחד עם חברה לברוח ממחני הריכוז. בדרך הרגו את החברה ואותה העבירו למחנה ריכוז אחר.

היא פגשה את מיכאל ובשנת 1944 הם התחתנו ולקחו אותו לצבא הרוסי. אחרי 9 חודשים נולדה סבתא שלי. כאשר נגמרה המלחמה בשנת 1945 חזר סבא מגרמניה ולקח את משפחתו לעיר צ'רנוביץ' (למשפחתו – אימא, אבא, 4 אחיות עם משפחתם). כשהם הגיעו לעיר מולדתו נוודא לו שהרגו את כל המשפחה. אבא של סבתא שלי מיכאל התחיל לעבוד כנגר, שכרו  חדר. בשנת 1948 הם קיבלו דירה של חדר אחד לסבתא שלי לא היו משחקים ומעט מאוד אוכל. בשנת 1951 סבתא  הלכה לכיתה א' ולמדה 10 שנים. 3 שנים למדה מקצוע הנהלת חשבונות ועבדה במקצוע. בשנת 1952 נולד לה אח וזה עשה אותה מאוד מאושרת. הוא היה בשבילה בובה (כי לא היו לה בובות) סבתא כל החיים שלה ריחמה על אימא שלה ונורא פחדה כאשר היא הייתה חולה. כל החיים סבתא שלי הקריבה את עצמה להורים שלה. בשנת 1969 היא סיימה לימודים באוניברסיטה במקצוע כלכלה ועבדה במקצוע עד 1978. בשנת 1978 היא עם בעלה ואימא שלה הגיעו ארצה.

הם למדו עברית והתחילו לעבוד. עכשיו הם גרים בבאר שבע. סבתא שלי לא ידעה מזה סבתא, סבא, דוד, דודה ואפילו אין לה תמונות של משפחות של אימא ואבא שלה.

הזוית האישית