מאגר סיפורי מורשת

שמי מירה מיטל, נולדתי בתאריך 27 בנובמבר 1953 לאמי חנה (ילידת ליפציק שבגרמניה), אבי ווילי (יליד נוי איזנבורג שבגרמניה), לאחי הבכור עמי וסבתי רוזה.

בשנת 1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה והסכנה שאיימה על היהודים, הצליח אבי, שהיה מתעמל מקצועי ב" אגודת מכבי" לעלות לארץ ישראל יחד עם אחותו ואמו. אמי, שגדלה אצל דודתה, נאלצה לעזוב את גרמניה לפריז, ומשם בשנת 1934 הגיעה לארץ ישראל. הסבים מצד אמי ואבי שנשארו בגרמניה גורשו לפולין וניספו בשואה בגיטו ורשה.

בארץ אבי הפך ליו"ר (יושב ראש) התאחדות "ברית מכבים עתיד " ומדריך התעמלות, שם הכיר את אמי היכרות שהובילה אותם לנישואים בשנת 1943.

אמי ואבי מתעמלים במכביה

אמי ואבי בחתונתם

אציין חמש חוויות משמעותיות בחיי. הראשונה – גרנו בתל אביב יחד סבתי, בבית הייתה הקפדה על שימור השפה הגרמנית על מנת שסבתי תוכל לדבר איתנו. הייתי מאד קרובה לסבתי ותמיד הייתה לי תחושה שיש לי שתי אימהות. תמיד שתיהן התעניינו מה עובר עלי. ארוחות הצהריים והערב של כל המשפחה בימי חול, הקידוש בערבי שישי והשבתות שעם השנים הפכו לארוחות עם המשפחה המורחבת יותר. השנייה  – הפעילויות שלי בשעות אחר הצהרים, המשחקים בשכונה עם החברות, תנועת הנוער אליה הלכתי "הצופים", הקונצרטים ותסכיתי הרדיו להם האזנתי עם אמי, החוגים בהם השתתפתי ובמיוחד שיעורי הריקוד והבלט. השלישית –הגיוס לצבא בשנת 1971. השירות הצבאי שלי במשרד הבטחון.  הרביעית – קיץ 1972, ההיכרות שלי עם סבא מוטי ,שלימים הפכנו לחברים, לזוג ,נישאנו והקמנו משפחה. החמישית – יום שבת, 6 באוקטובר 1973. היום בו פרצה מלחמת יום כיפור. התפללנו בבית הכנסת ועם הישמע האזעקה מיהרנו כל המשפחה הביתה. חוסר הידיעה מה קורה והדאגה לקרובים וליקרים שלנו, המחשבה הראשונה מה קורה לחבר שלי שלימים הפך להיות בעלי סבא מוטי, זכורות לי עד היום.

סבתא עם משפחתה

סבא מוטי ואני

עם סיום המלחמה סבא השתחרר מהצבא, והתגייס לכוחות הבטחון במשרד ראש הממשלה, מקום עבודה ממנו פרש לאחר 30 שנה. אני סיימתי את לימודי הוראת החינוך הגופני, והתחלתי לעבוד כמורה ומחנכת בתיכון בתל אביב. במהלך השנים מוניתי לסגנית מנהל בית הספר, ובהמשך מנהלת החטיבה העליונה בתיכון "שבח מופת". פרשתי לפנסיה לאחר 32 שנים במערכת החינוך. חיפשתי אתגר חדש והמשכתי לעסוק בתחום החינוך בעמותה "תובנות בחינוך".

המשפחה שלנו: אני, בעלי מוטי וילדינו בן ודנה

את סבא מוטי הכרתי בשנת 1972 אצל חברים משותפים, נישאנו בתאריך 27 ביולי בשנת 1975. את השנים הראשונות שלנו כמשפחה העברנו בתל אביב ,שם בשנת 1978 נולד בן. בשנת 1980 עברנו לגור ברעננה, המשפחה התרחבה ונולדה בתנו דנה. דנה שלנו הקימה בית בישראל יחד עם דודו והם ההורים של הנכדים שלנו ירדן, יובל ושחר.

אני וסבא מוטי בחתונה שלנו 

סרטון תיעוד של סבתא מירה

הזוית האישית

סבתא: החוויה האמיתית בתכנית הקשר הרב דורי הייתה הידוק הקשר האישי שלי ושל הנכדה המדהימה שלי ביצירה המשותפת שיצרנו. העלאת הזיכרונות שלי מהילדות גרמו לי להיזכר בתקופה יפה מחיי. במהלך השיחות שניהלנו, איתור התמונות הציפו בי געגועים והזכירו לי חוויות וסיפורים ששמחתי לחלוק עם נכדתי. הערך המוסף של שאלת השאלות, התיעוד והזמן המשותף שחלקנו יחד היה ייחודי ומשמעותי רק לשתינו.

ירדן: נהניתי לשמוע ולכתוב את הסיפורים של סבתי הנהדרת, התכנית גרמה לחיזוק בקשר האישי שלי ושל סבתי. אני מאוד נהניתי לשמוע על הילדות של סבתי. אני מאוד שמחה מהתוצאה שיצאה בסוף, כל החוויה שחוויתי והיא הייתה נהדרת.