מאגר סיפורי מורשת

בילדותי החיים היו שונים מאד מהחיים של היום – לא היו לנו את כל מכשירי האלקטרוניקה שיש היום כמו טלפון, מחשב, טלוויזיה וכדומה. החיים היו פשוטים ומהנים בלי הטכנולוגיה. גרתי בשכונת נווה שאנן בחיפה, בבניין שהיה חלק מארבעה בניינים ארוכים ("רכבת"). בכל בניין גרו הרבה משפחות, והיו הרבה ילדים בני גילי. בין הבניינים היה שטח פתוח רחב מאוד ושם כל אחר הצהריים היינו נפגשים כל ילדי השכונה ומשחקים במחבואים, בתופסת, בחמש אבנים, בקפיצה בחבל ועוד. לא היו לנו משחקים וצעצועים כמו השפע שקיים היום, ואמא שלי הכינה לי כדור מחוטי צמר, והכינה משחקים לבד מהחומרים שהיו בבית. אני זוכרת שאמא שלי הכינה לי בובה מסמרטוטים וקראתי לה רותי סמרטוטי והיא ליוותה אותי בילדותי.

לא היתה טלוויזיה בילדותי, היו רק רדיו וטרנזיסטור. אני זוכרת שבכל ערב היינו יושבים, חבורת ילדים, ומאזינים לתכניות ברדיו. זה היה הבילוי שלנו, כמו שהיום הילדים עם הטלפון והטלוויזיה. ההורים שלי עבדו מאד קשה, מהבוקר ועד הלילה בשני מקומות עבודה ואני הייתי "ילדת מפתח" – היה לי מפתח עם שרוך תלוי על הצוואר והייתי באה מבית הספר לבית ריק ודואגת לעצמי. הייתה לנו שכנה מאוד טובה שגרה בקומה מתחתינו, קראו לנו הניה, והיא לפעמים הזמינה אותי לאכול אצלה ארוחת צהריים.

בגילאי העשרה היו לנו 3 תנועת נוער בשכונה: השומר הצעיר, התנועה המיוחדת ומחנות העולים. פעמיים בשבוע הלכתי למחנות העולים והייתה לנו שם פעילות חברתית, טיולים ואש לילה שמאוד אהבתי. הייתה לי חברה מאוד טובה מהגן ועד סוף התיכון, שהיתה ממש כמו אחות תאומה, קוראים לה הדס והיינו עושות הכל ביחד. בילדותי הייתי יותר קשורה לאבא שלי, היינו מאד קרובים. בסך הכל היו לי הורים טובים שעבדו קשה כדי שתהיה פרנסה ולא יחסר לנו דבר.

אני זוכרת שכשהייתי בת 14 בערך, אבא שלי חזר יום אחד מהעבודה והביא איתו טלוויזיה. באותה תקופה לא ידענו אפילו מה זה, וזו היתה אטרקציה. כל השכונה באו אלינו הביתה לראות טלוויזיה, ולנסות להבין מה זה בכלל. בזמנו הטלוויזיה הייתה בשחור לבן ולא בצבעים. בגיל די מבוגר הופתעתי כשאבא חזר הביתה עם רכב. בכל שבת המשפחה שלנו נסעה לטיולים בכל רחבי הארץ. צברנו חוויות רבות מהטיולים המשפחתיים, חוויות שלא אשכח.

זכור לי שבילדותי לא היו מקררים, והיה מישהו עם עגלה שחילק גבישים של קרח וזה בעצם היה התחליף למקרר. בכל בוקר היה בא חלבן ומביא 2 בקבוקי חלב מזכוכית ומשאיר אותם ליד הדלתות של הבתים. היה מאד קשה להשיג ביצים בארץ, זה היה מותרות. זיכרון לא נעים שיש לי מהילדות הוא שבכל יום חמישי אמא שלי הייתה קונה דגים חיים וממלאה את האמבטיה שלנו במים ושמה בה את הדגים עד לבישול למחרת. חדר האמבטיה היה מאוד קטן והיה בו רק כיור, שירותים והאמבטיה עם הדגים ובכל פעם שהייתי צריכה לרחוץ פנים הייתי פוחדת מהדגים. אני יכולה לסכם ולומר שהחיים שלנו היו פשוטים ובסך הכל אני זוכרת את חווית הילדות שלי כמאושרת למרות שלא תמיד היה קל, ידענו ליהנות מהדברים הבסיסיים והפשוטים בחיים.

הזוית האישית

אני יכולה לסכם ולומר שהחיים שלנו היו פשוטים ובסך הכל אני זוכרת את חווית הילדות שלי כמאושרת למרות שלא תמיד היה קל, ידענו ליהנות מהדברים הבסיסיים והפשוטים בחיים.