מאגר סיפורי מורשת

סבתא מספרת: שמי יפה, נולדתי בירושלים, בשנת 1939. כשהייתי בת 6 עברנו לגור בחיפה בעקבות שינוי מקום עבודתו של אבי שעבד בסולל בונה.

בחיפה, גרנו בשכונת תל עמל, בצריף. שכונת תל עמל הייתה ממוקמת בין שכונת חליסה הערבית לבין השכונות היהודיות. אני זוכרת שהנסיעה לשכונות היהודיות חייבה מעבר בשכונות הערביות שבהן התושבים הערבים היו יורים באוטובוסים היהודים.

אני למדתי בבית ספר לבנות מזרחי בשכונת הדר וכל יום נסעתי באוטובוס משוריין (מוגן מכדורים) לבית הספר. פעמים רבות ירו עלינו. אני לא זוכרת שפחדתי, זה היה חלק מהחיים שלנו. באחד הימים שחזרתי מבית הספר הדרך הייתה חסומה על ידי ההגנה ולא יכולותי לשוב לביתי. למזלי, היו לי דודים שגרו בשכונת הדר ושם נשארתי עד שאפשר היה לחזור הביתה. גם המחנכת שלי הציעה להורי שאלון כל זמן שיהיה צורך אצל הדודים. מאחר ואבי היה מפקד בהגנה, הוריי הצליחו להבין מה קרה איתי, כי בעצם ברוב הבתים לא היו טלפונים ולא הייתה דרך לתקשר בקלות.

אחרי מקרה זה הוריי העבירו אותי לבית ספר יותר קרוב שהיה בית ספר חילוני ואני מאוד אהבתי להיות שם, עם כל ילדי השכונה. בתקופה הזאת היו כל הזמן עימותים עם השלטון הבריטי והערבים. בכל אירוע שקרה, הבריטים תמיד האשימו את היהודים.

אני זוכרת שערב אחד הבריטים הטילו עוצר והוציאו את כל הגברים ונכנסו לבתים לחפש נשק. גם לאבא שלי היה אקדח והוא היה מחביא אותו בכל מיני מקומות בבית ואנחנו הילדים נדרשנו לגלות בגרות וחשאיות על מנת לא לספר היכן הנשק.

זוית אישית

כרמל: החוויה שלי הייתה כיפית גם כי זה זמן איכות עם סבתא וגם לשמוע סיפור חדש ומעניין שלא ידעתי לפני זה. אני מאחלת לסבתא שלי שלא תצטרך לעבור עוד מלחמות ושיהיה לה מלא בריאות.

הזוית האישית

כרמל: החוויה שלי הייתה כיפית גם כי זה זמן איכות עם סבתא וגם לשמוע סיפור חדש ומעניין שלא ידעתי לפני זה. אני מאחלת לסבתא שלי שלא תצטרך לעבור עוד מלחמות ושיהיה לה מלא בריאות.