מאגר סיפורי מורשת

שמי אופיר גרינשפון, אני משתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי אביבה פרלמן. סבתא סיפרה לי על ילדותה.

סבתא מספרת:

"בילדותי העיר נראתה אחרת, היו בה פחות בתים גבוהי קומות. ברחוב שלי לא היה כביש, זאת הייתה דרך עפר, היו הרבה פרדסים שהיום נהפכו לשטחי מגורים ובניינים

היה לנו עץ תות בחצר בניתי עליו בית, וטיפסתי, ישבתי שם שעות. אחרי זה היינו רוכבים על אופניים כל הזמן והייתה לנו שריקה לכל החברים בכיתה לפי מנגינת השיר "שיבולת בשדה" זו הייתה השריקה שלנו. הייתי חברה בתנועת נוער "השומר הצעיר". ושחקנו במקלות, שיחקנו 5 אבנים, משחק פופולרי היה "מונופול" שיחקנו בזה שעות.

סבתא כילדה בכיתה א'

היה לנו כיף. הלכנו לסרטים זולים ב – 47 אגורות לכרטיס! (זול מאוד בהשוואה להיום). עם חברותי, היינו נפגשות הרבה בבתים, ברחוב, היה לנו מקום שנפגשנו כולנו, היינו הולכות לפעולות בתנועת נוער, היינו הולכות לסרטים (ב47 אגורות) והיינו מבלות אחת אצל השנייה, ישנו אחת אצל השנייה גם.

לא הייתה טכנולוגיה מפותחת אז, בילדותי לא היו טלפונים, לא הייתה טלוויזיה, היינו שומעים רדיו זה היה משהו. אפילו מקריים לא היו. בהתחלה היו לנו מקררים עם קרח, אחרי זה רק קנינו מקרר חשמלי. כשהיו מקררים עם קרח, היינו הולכים, נוסעים לבית חרושת לקרח, קונים בלוק קרח. אני זוכרת שלקחתי אותו בגיל 10 על אופניים.

בית הספר

בית הספר בו למדתי נקרא בית הספר בעירי הוא היה בית ספר בשכונה והיינו 54 תלמידים בכיתה. הייתה לנו מורה מדהימה שקראו לה פרידה והיא הייתה המורה שלי 5 שנים. מאוד אהבתי אותה והיא אהבה אותי והבית ספר היה ממש בית חינוך.

אני אהבתי ללמוד הכל, אהבתי מאוד מאוד חשבון, הייתי מאוד טובה בחשבון וספרות, אהבתי לכתוב חיבורים כמו שעד היום אני יודעת לברך אתכם יפה בימי הולדת. קראתי הרבה מאוד ספרים, הייתי אלופה בקריאת ספרים, היינו עושים טבלאות וכל ספר שקראנו היה ריבוע והייתה לי את הטבלה הכי גבוה בכיתה.

המצב הכלכלי בארץ

מדינת ישראל רק התחילה להתפתח ולאט לאט היא התקדמה, אבל המצב הכלכלי בהתחלה לא היה טוב. היגיעו המון עולים חדשים ממדינות אחרות ולא היה כסף. אנשים גרו במעברות ובצריפים והיו קשיים כלכליים. למשפחה שלי לא היו קשיים, אבא שלי עלה לארץ בשנת 1935 וביסס את עצמו, היה לו עסק לסריגה והוא מכר את הסרגים וכל אנשי השכונה קנו אצלנו סריגים. אבא ואמא שלי עבדו קשה. הם חזרו מאוד מאוחר כי הם היו עצמאים, היה להם בית מלאכה לסריגה ולכן הם חזרו מאוחר בין חמש לשש ואני הייתי לבד בבית, עשיתי הכל לבד אפילו אוכל עשיתי לבד מגיל 10.

ישראל היום

היום מדינת ישראל הרבה יותר מפותחת. היא מעצמת הייטק גדולה, יש הרבה מהנדסים. אז המדינה רק התחילה להתפתח ורק התחילו להכניס כל מני טכנולוגיות למדינה והיום למדינה יש יותר קשרים עם מדינות חוץ. פעם הכל היה פחות, אבל אנשים תמיד היו ציונים ואהבו את המדינה. במדינה שלנו, האנשים אוהבים את הארץ ומוכנים לתת את חייהם בשביל המדינה. גם צה"ל התקדם והתפתח, יש לנו צבא חזק שיודע שיודע להילחם ולהגן על המדינה!

שאלתי את סבתא שלי מה דעתה על כל השינויים הטכנולוגיים בארץ האם הםן השפיעו לטובה או לרעה על מדינת ישראל? וסבתא אמרה: "יש השפעות לכאן ולכאן, יש השפעות טובות ויש השפעות שליליות, למשל השפעות טובות: ישראל היא מעצמת הייטק ויש בה הרבה מהנדסים ויש בה הרבה חברות הייטק וחברות תעשיה ויש לנו קשרים מקושרים עם כל העולם, אבל מבחינת הילדים שקשורים מאוד לטלפונים, הטכנולוגיה הכי מפותחת לאחרונה, כל ילד יושב עם הטלפון שלו מבודד עם עצמו וחי עם הטלפון ויש פחות קשרים חברתיים בין הילדים ופעם זה לא היה. הילדים ידעו שצריך לצאת מהבית ולהיפגש עם חברים, היום צריכים לצלצל לחבר אם רוצים לבוא אליו ואי אפשר לבוא ולדפוק בדלת, פעם דפקו בדלת ובאו והיום זה לא ככה, היום אם חבר רוצה לבוא, מתאמים בטלפון, וזה הביא קצת לנתק בין הילדים ולדעתי זה חבל מאוד.

סבתא כחיילת

הזוית האישית

סבתא אביבה: אופיר הוא הנכד האהוב שלי, היה לי מאד נעים להיות בחברתו. תכנית הקשר הרב דורי תרמה לקרבה בינינו, גם האווירה בבית הספר "ניצנים" הייתה לי מאד נעימה. השאלות שאופיר שאל אותי הביעו עניין רב בתקופה שהייתי ילדה. אופיר הרגיש שהיה שינוי גדול בין החיים שהיו לנו אז לבין החיים שיש היום והתלהב מהמאפיינים שהיו בתקופה שלי, עד שהביע צער שלא נכח בתקופה דאז.

אופיר: היה לי מאד כיף להפגש עם סבתא, גם במסגרת התכנית. ברצוני להודות לה על שהקדישה מזמנה ונסעה מרחוק כל פעם כדי להגיע לפגישות. נהניתי לכתוב את השאלות, ועוד יותר לשאול אותן, ועוד יותר לקבל את התשובות .למדתי הרבה על החיים בעבר, והייתי מופתע לראות עד כמה מדינת ישראל התקדמה.