מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נילי קלנטרוף דור שביעי בארץ

אני ונכדתי האהובה
סבא שלי - היסטוריה משפחתית
חיי כילדה במדינה צעירה

שמי נילי נולדתי בתל אביב בשנת 1948, דור שביעי בארץ. נולדתי ברחוב יחיאלי, ליד בית ספר לבנות שהיום נקרא סוזן דלל, מעבר לכביש היה בית ספר אליאנס.

נולדתי מספר ימים לפני הכרזת העצמאות. הורי נתנו לי את השם ניל"י שמשמעותו היא "נצח ישראל לא ישכח". אמי סיפרה לי כשהתבגרתי שכשהייתי בת כמה ימים וכולם יצאו לרחובות לרקוד, היא לקחה אותי על הידיים ויצאה לרחוב והייתה שמחה וששון, וכולם רקדו ברחובות משמחה שקיבלנו עצמאות, את מדינת היהודים.

הורי סיפרו לי שבזמן המאורעות הקשים בתל אביב, כשאני הייתי תינוקת הם לקחו אותי על הידיים ויצאו מהבית וכשחזרו בחזרה, החדר שישנתי בו נהרס. הייתה תקופה מאוד מורכבת בארץ של שמחה ויחד עם זאת, מאבק למען קיום.

חלק חשוב מילדותי הוא הרגשת השיתוף שהייתה לנו, לסבי הייתה חצר ובחצר הזאת היו דירות שסבי היה משכיר לעולים חדשים מכל מיני מדינות. היה מטבח משותף לכולם, מקלחת משותפת לכולם ושירותים בבתים.

היות והיו עולים חדשים מכל מיני מקומות, אז כל אחד למד את השפה של השני, היו מבשלים יחד מאכלים ולומדים ומכירים מאכלים חדשים, הייתה שכנות טובה שהתבטאה בכך שהיינו חוגגים יחד חגים ושמחות משותפות למרות שלא היינו משפחה בדם אבל היה שיתוף, קשר ואחווה בין האנשים.

בשנת 1954 עברנו לפתח תקווה ושם גרנו בשכנות לדודים שלי וכל הילדים היו כל הזמן ביחד, אפילו בבית הספר היסודי היינו יחדיו וכן גם בתיכון. הרגשה זו של משפחה מאוחדת ומלוכדת שחיה יחד וכל משפחה לומדת אחת מהשנייה, עזרה וחיזקה אותנו, זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד מבחינתי וחשובה כערך עליון.

היסטוריה משפחתית

תמונה 1

לסבי קראו חיים סלונימסקי, מוותיקי פתח תקווה, הוא היה איש מאוד אמיד והיו לו קרקעות בפתח תקווה. אנחנו הילדים היינו בחופש הגדול (לא היו קייטנות) עובדים בשדות ובעיקר במקשת האבטיחים, היינו עוזרים באיסוף וסבי דאג שנרגיש שגם אנחנו עוזרים למאמץ המשפחתי (כמובן שסבי היה מוכר את האבטיחים לסוחרים).

באותה תקפה לא היו מכוניות ואנשים עבדו עם עגלות וסוסים. סבי ואמי היו רוכבים על סוסים ממקום למקום, כי השטח היה מאוד גדול והיה קשה ללכת ברגל.

אבי אהרון היה מנהל עבודה במקורות. יחד עם הצוות שלו, העביר את קו המים הראשון לאילת. אבי היה מגיע הביתה לפעמים פעם בשבועיים, כי לא הייתה תחבורה זמינה.

הדבר הכי זכור לי מילדותי ומשמעותי עבורי הייתה העובדה שבערבים היינו נפגשים כל המשפחה אצלנו בחצר בפתח תקווה והיינו שרים שירים ביידיש, בלדינו ובעברית, לפעמים גם השכנים היו מצטרפים אלינו והייתה תחושה של יחד.

הזוית האישית

סבתא נילי: הייתה לי ילדות מאושרת וישנם רגעים שהייתי רוצה לחזור אחורנית לזמנים ההם. היינו משפחה גדולה, אחד דאג לשני, לא היו טלפונים ולכן היינו מתראים לעיתים מאוד קרובות. אני מקווה, שהעברתי גם לילדיי ולנכדיי את המסר החשוב מכל – שהדבר החשוב מכל, לשמור על איחוד המשפחה.

הנכדה מאיה: למדתי מהסיפור שלסבתי הייתה ילדות מאוד יפה ושחוותה המון חוויות עם משפחתה. למדתי שמשפחה צריכה להיות מאוחדת, ולכן סבתי דואגת שכל יום שישי ניפגש כל המשפחה לארוחת שישי.

מילון

השם נילי- נצח ישראל
ביטוי שמבטא את נצחיותו של עם ישראל ובהקשרים מסוימים גם את נצחיותה של מסורת ישראל. בשימושו הפופולרי, מביע הביטוי תקווה בגאולה ובניצחון עם ישראל על אויביו.

ציטוטים

” עולים חדשים מכל העולם ללא קשר דם חיים בשיתוף ואחווה“

הקשר הרב דורי