מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה של מרים ניסקי

סבתא מרים, ניר הנכד וחבריו לעבודה.
סבתא מרים אחיה אריה ואמם.
סיפורו של אייזיק זיסמן אביה של מרים

שמי מרים ע"ש סבי משה מצד אימי שנספה במחנה עבודה בסיביר במהלך מלחמת העולם השנייה. שם המשפחה לפני נישואי היה זיסמן  שם המשפחה לאחר נישואי למשה הוא ניסקי (על שם מקום בפולין). נולדתי באוזבקיסטן בעיר טשקנט בערב ראש השנה בשנת 1946 לזוג פליטים: אבי מורשה שבפולין ואימי מקישניוב במולדובה. אני בת בכורה ותמיד הרגשתי כאחראית בהשגחה על אחי, אם בלימודים או בבילויים של אחה"צ. הורי תמיד עבדו ובבית הייתה סבתא  מבוגרת שלא ידעה  לדבר עברית.

בחודש מאי בשנת 1957 עלינו לארץ מרוסיה דרך פולין. באנייה מפולין לישראל חגגנו את יום העצמאות ה-9 של מדינת ישראל וב-22 למאי עת התקרבה האנייה לחופי הארץ וכשראינו  את הכרמל מרחוק שטוף כולו בקרני השמש, אבי אמר: "הנה זו ארץ ישראל שלנו מולדת של העם היהודי". דברים שנחרתו בזיכרוני כחוויה מיוחדת במינה של התרוממות הרוח (למרות היותי ילדה הבנתי שעכשיו זה רגע מיוחד במינו).

להלן תמונה שצולמה באנייה על הסיפון: אני יושבת בחיק אימי ואחי בחיק סבתי: לאחר העלייה גרנו בחולון בשכונת תל גיבורים שכונת עולים, בבית עם גינה ועצי גויאבות ותפוחים. הבית היה קטן, אחי ואני ישנו באותו חדר ובלילות לפני השינה הינו משתפים אחד את השני בחוויות. שיחקנו בשכונה במחבואים ומחניים ובקלאס ופעם בשבוע חיכינו לאיש שיגיע וימכור לנו את "יאלה גידיאלה" שהיה תפוח מצופה בסוכר אדום על מקל. עד תחילת כיתה ד' למדתי בבית ספר ע"ש טשרנישבסקי (לא טשרניחובסקי), בית ספר ישן ואפור לעומת בית ספר המגינים שבתל גיבורים עם חצר ענקית, עצים וגן ירק שבו עבדנו בשיעורי חקלאות.

אני בוגרת תיכון קוגל שעל לוחו היה חרות "בית ספר של זרם העובדים" (אז לא התביישו להיות פועלים). אחרי כן למדתי בבית ספר לאחיות בבית חולים תל השומר, התמחיתי במדעי המוח, עסקתי בבדיקות מח עד לפרישה, אהבתי את עבודתי בכך שיכולתי להועיל, לעזור ולתרום מעצמי. בתום הלימודים נישאתי ילדנו שלושה ילדים, יש לנו נכדים בכל הגילאים, רובם גרים לידנו, אוהבים לבוא ולבלות איתנו במשך השבוע. אנחנו משפחה מלוכדת, נפגשים כמעט בכל סוף שבוע וכמובן כל אחד מכין את המאכלים המיוחדים לו הן מבית הסבתות והן מאכלים חדשים.

משה בעלי ואנוכי בני אותו גיל, אוהבים לבלות לטייל להיחשף לתרבויות וארצות שונות, מאז שפרשנו יש לנו סדר יום קבוע. אנחנו עוסקים הרבה בספורט נפגשים עם חברים  ובעיקר נהנים מהמשפחה.

אייזיק היה בן שלושה חודשים כשאביו שלמה נפטר והשאיר את אמו לאה ואחותו רגינה שהיתה תינוקת בת שנה וחצי. עברו כמה שנים אייזיק גדל, המשפחה התקיימה בדוחק מעבודתה של לאה אמו במרפאת שיניים, שעבדה עד לשעות המאוחרות של הערב, הילדים היו צריכים להסתדר לבד במצבים שונים. בשונה מאחותו שהיתה ילדה שקטה ותלמידה  שקדנית, אייזיק לא אהב כל כך את בית הספר שהיה בית ספר פולני. הילדים הפולנים שהיו גבוהים ובהירים ממנו לא התחברו איתו ולעתים קרובות הציקו לו על היותו נמוך ויהודי. הוא כדרכו התגונן במכות.

באחת הפעמים בה אייזיק נאבק עם ילד שהיה מבוגר ממנו וגדול בממדים, עבר בסביבה אדם ששמו היה בנימין גרונובסקי, הוא היה מאמן איגרוף במועדון ספורט יהודי בשם "גביאזדה" שפירושה כוכב. הוא הציע לאייזיק לבוא למועדון ולנסות ללמוד איגרוף, וכך אחרי היסוסים רבים והתנגדותה של אימו הוא החליט לבוא למועדון ולהתחיל ללמוד איגרוף. בגיל חמש עשרה, כשעלה לראשונה לזירת האיגרוף ניצח מתאגרף פולני בעל ניסיון רב יותר ממנו וכך הפך להיות אחד המתאגרפים הטובים של המועדון. עם הזמן גם הפך להיות מאמן של ילדים קטנים ממנו שכמוהו הסתובבו ברחובות ומצאו במועדון מקום מפלט בו יכלו ללמוד להתגונן ולהעביר את הזמן. (יש לנו תמונה של מתאגרפי מועדון גביאזדה בוורשה עם אייזיק זיסמן).

עם כיבוש פולין ע"י הגרמנים, בניית גטו וורשה וסגירת היהודים בגטו, הועד היהודי חזה את הנולד והחליט להנפיק תעודות ספורטאי לכל צעירי מועדון הספורט הכוכב, (גם אלו שלא היו חברי מועדון) ולשלוח אותם לרוסיה שאז עדיין היתה בברית עם הגרמנים באמתלה שהם נוסעים לתחרויות ספורט ברוסיה. כך הצליחו להציל את הילדים והמבוגרים חברי המועדון מהשמדה.

בהגיעו לרוסיה אייזיק החל לעסוק באיגרוף ומהר מאוד הפך לאלוף וניצח באין ספור תחרויות, זכה במדליות, פרסים ותעודות הערכה. הוא  למד בבית הספר הגבוה לספורט והפך למאמן לאומי של אוזבקיסטן ולשופט איגרוף בין לאומי.

בשנת 1957 עלה לישראל, רצה להשתלב בהוראת האיגרוף בארץ אבל זה לא צלח ולאחר כמה  ניסיונות של השתלבות, הוא עזב את הוראת האיגרוף בארץ.  למרות שהוא קיבל אין ספור קריאות לאמן איגרוף בכל מיני ארצות, הוא טען שהוא הגשים את חלום העלייה לארץ ישראל ולא יוותר עליו. הוא עבד בתחילה בבית חרושת כיתן כמחסנאי (הרי היה חזק וחסון) ואחרי כן השתלב בתעשיית המזון בתחום הגלידות והקרמבו.

לאייזיק נולדו שני ילדים מרים (ניסקי) ואריה ז"ל, שישה נכדים שלא את כולם זכה להכיר ונינים.

בזכות היותו ספורטאי הוא ניצל ממוות במחנות ההשמדה, עלה לארץ ישראל והצליח להמשיך את השושלת של משפחתו.

הזוית האישית

ניר הנכד: נהניתי מהפעילות עם הקשר הרב דורי והכרתי את הסיפור של סבתא.

מילון

יאלה גידיאלה
תפוח אדום מצופה סוכר על מקל

ציטוטים

”הוא קיבל אין ספור קריאות לאמן איגרוף בכל מיני ארצות.“

”הוא טען שהוא הגשים את חלום העלייה לארץ ישראל ולא יוותר עליו.“

הקשר הרב דורי